"יום מדהים!" קרא סיריוס כשעברו את האישה השמנה אל מועדון גריפינדור."אדיר מאין כמותו!" הסכים ג'יימס. המועדון לא היה ריק, להיפך, הוא היה מלא.תלמידים מכל הגיליים ישבו שם עם ספרים פתוחים או סתם דיברו וצחקו, משתפים ומספרים חוויות."מתרגשים להתחיל את השנה?" שאל בחור חביב שישב ליד בחורה בשני כורסאות במרכז החדר, לשניהם שיער ג'ינג'י בוער. "כן." חייכו השניים והתקרבו, "אני ארתור וויזלי, וזו מולי פירואט. אנחנו שנה שביעית." הבחור הציג אותו ואת הבחורה. הוא היה בחור גבוה וצנום בעל נמשים ואף ארוך והיא הייתה נמוכה ושמנמנה עם שיער מקורזל וחיוך חמים. "נעים להכיר." חייך ג'יימס ולחץ את ידם המושטת, סיריוס לא לחץ. "אז מה? איך היה היום הראשון?" חייך ארתור ונשען קדימה, "הספקתם לעשות צרות?""ארתור!" נזפה מולי אך חייכה, "אל תקשיבו לו, אתם צריכים להתנהג יפה אם אתם בגריפינדור.""למה? מה זה משנה?" שאל סיריוס בעוד השניים מתיישבים מול התלמידים הבוגרים."כי מקגונגל היא ראש הבית כמובן, והיא לא מוותרת." אמרה מולי בחומרה. "היא יכולה להיות ממש מכשפה לפעמים." אמר ארתור ברצינות ואז חיוכו פרץ במלוא הדרו, "קלטתם??מכשפה??" מולי נאנחה, "אף אחד לא מבין את בדיחות המוגלגים שלך, ארתור.""אבל זה היה מאוד מוצלח!" התאכזב ארתור והביט בשניים אשר מיהרו להעלות חיוך על פניהם,"כן מאוד." הנהן ג'יימס במהירות, "תוכלו לספר לנו עוד קצת על בית הספר? איזה דברים מעניינים יש פה?" שינה סיריוס את הנושא. "אני מניח שנוכל למלא את מוחכם הצעיר והתמים במידע שיש ברשותנו." ניפח ארתור את חזו ומולי גלגלה עיניים מחוייכת, היה ברור כי השניים זוג."טוב, דבר ראשון שאתם צריכים לדעת זה לא להתעסק עם פילץ' וממש לא להתעסק עם החתולה שלו." היא אמרה בחומרה. "למה לא? היא ממש נואשת לבעיטה." התאכזב סיריוס. "תאמינו לנו, אנחנו גם חושבים כך, כולם." ארתור החווה בידו על כל תושבי המועדון, "אבל לפילץ' ולגברתנוריס יש סוג של טלפתיה מוזרה, אם משהו קורה לה היא פשוט קוראת לו ותוך שניות הוא שם. וזה לא מחזה נעים." "אבל אם הוא בצד השני של בית הספר הוא בחיים לא יספיק להגיע ועד שהוא כן אנחנו כבר לא נהיה שם." התעקש ג'יימס. "לא לא, פילץ' מגיע תוך שניות למרות שהוא סקיב." אמר ארתור ברצינות, "אומרים שיש מעברים סודיים בכל רחבי בית הספר ושפילץ' מכיר את כולם. כך הוא עובר מקום למקום בטירה." "מעברים סודיים?" שאל ג'יימס בתמימות מזויפת , "והם באמת קיימים?"מולי וארתור משכו בכתפיהם, "גם אם כן, אף אחד לא מצא אותם חוץ מפילץ'." עיני השניים נצצו בהתרגשות והם החליפו מבט נרגש. "אין לכם למה ללכת לחפש אותם, היחיד שאולי יודע איפה הם חוץ מפילץ' זה דמבלדור, גאון האיש הזה." ארתור מיהר להגיד בראותו את מבטם של השניים."הוא יודע הכל, כל מי שמתהלך בבית הספר ומה בדיוק קורה, זה לפחות מה שאומרים." הסכימה מולי."בסדר, בסדר." נאנחו השניים, " מה עוד יש בבית הספר? טירה כזו גדולה בטוח יש עוד דברים מגניבים." "אין באמת הרבה דברים, "אמר ארתור אחרי הרהור קל, "כמובן שיש כי זה הוגוורטס אבל אני לא יכול לחשוב על אף אחד עכשיו." הוא משך בכתפיו, "יש את העץ הזה ששתלו, אבל זה חדש, רק מהשנה." נזכרה מולי, "אה, כן. הערבה המפליקה. אף אחד לא יודע למה דמבלדור רצה שישתלו אותה, אני מניח שזה פשוט הצחיק אותו שיהיה עץ אלים בבית הספר." אישר ארתור.אף אחד מהם לא שם לב לרמוס, שאוזניו היו קרויות בהקשבה וכתפיו מכווצות בעודו יושב עם הספר של תורת הצמחים פתוח מולו, עיניו קפואות על נקודה מסוימת במרכז הדף. "עץ אלים??" שאל ג'יימס בהתרגשות, "איפה הוא?" "במדשאות, ליד הבקתה של האגריד." אמר ארתור, "אבל הוא מאוד מסוכן, כמעט תלש למישהו מהשכבה שלנו את הראש." אמרה מולי. "מי? האגריד?" שאל סיריוס בבלבול, "מה פתאום!" ארתור נראה מזועזע, "האגריד לא יפגע בזבוב, הוא בחור טוב. התכוונו לעץ.""אז מי זה האגריד הזה?" שאל סיריוס בסקרנות. "הוא הבחור שהביא אתכם בסירות אתמול." הסבירה מולי בחיוך, "הענק הזה??" שאל סיריוס בפליאה, "כן, הוא די צעיר כשחושבים על זה, בערך בן .20" ארתור גירד את סנטרו. "וואו." התרשמו שני הילדים יחד. "אתם יכולים ללכת לבקר אותו כשיהיה לכם זמן, הוא ישמח לחברה." אמר מולי, "הוא אוהב לדבר עם תלמידים, מתעניין איך הולך להם ומציע עזרה." "נשמע טוב, נעשה את זה." חייך ג'יימס, "הבקתה שלו ממש בקצה יער האפל." הסביר ארתור, מצביע על החלון שהשקיף על המדשאות, סיריוס וג'יימס נדלקו באחת, "שמעתי שיש יצורים מפחידים ביער האפל, זה נכון?" שאל סיריוס בהתרגשות, ארתור ומולי החליפו מבט מודאג בראותם את ההתרגשות שאחזה בשניים. "כן, יש יצורים מאוד מסוכנים, אנשי זאב ועוד כל מיני, רק האגריד יודע איך להסתדר שם בפנים. הוא מכיר את היצורים, מבינים? אבל בשביל אנשים רגילים זו מלכודת מוות. אף אחד לא נכנס לשם." "יער מפחיד," אמר ג'יימס, "עם יצורים מפחידים," המשיך סיריוס,"מלכודת מוות שאף אדם לא נכנס אליה," ג'יימס הביט בסיריוס עם חיוך רחב על פניו, "נשמע כמו מקום מאוד מעניין." סיים סיריוס והם החליפו אגרופים. ארתור ומולי נראו אפילו יותר מודאגים ממקודם, "זה באמת מקום מסוכן." התעקש ארתור בקול מיואש בראותו ששום מילה לא חודרת את מוחם של השניים, "פעם היה ילד שנכנס לשם ולא יצא!" "תודה רבה על ההסברים, עזרתם לנו מאוד." חייך ג'יימס והשניים נעמדו, "שיהיה לכם אחר הצהריים טובים. והם מיהרו להתיישב על הכורסאות לצד חבריהם לחדר ששקדו על שיעורי הבית שהמורים נתנו להם. רמוס ניסה להסביר משהו לפיטר שנראה אבוד בתוך מגילות הקלף והספרים. "אז מה אתה אומר?" שאל ג'יימס, "שנלך מחר לבדוק את העץ הזה?" רמוס קפא לצידם. "אני בעד, נשמע מצחיק." חייך סיריוס והוציא את הספרים מתיקו, "אני לא מאמין שהם הביאו לנו שיעורי בית על היום הראשון." הוא רטן. הוא פתח את העניבה שלו שהיה קשורה ברישול וכעת היתה משוחררת לחלוטין. "כן.." נאנח ג'יימס והוציא את שלו. "אני עושה רק את מה שצריך למחר, את השאר אין לי כוח." הם התחילו לעבוד בלי חשק, ג'יימס מהמהם לעצמו ונוקש עם עט הנוצה על הקלף.
אחלה פרק, אין לי יותר מידי מה להגיד עליו, מקווה שאהבתם, ותזכרו עוקב זה לא כואב.
YOU ARE READING
אני נשבע בזאת חגיגית כי אני מחפש צרות
Fantasyתמיד שמענו מג'יי קיי רולינג על ההורים של הארי פוטר ועל הרפתקותיהם בהוגוורטס. אז אני מת על המארדרס ועל כל מה שקשור בזה אז כתבתי על זה סיפור.
