הילד בעל עיני הדבש המהפנטות והשיער השחור המבולגן בקפידה זיגזג ברחבי הבית עם המטאטא שהוריו קנו לו שנה שעברה, הוא עלה וירד ברחבי קומות האחוזה הריקה. הוריו עזבו למשימה והוא נאלץ להישאר עם המשרתים. הוא ידע שהם יגיעו מחר, או מחרתיים. השקט בבית מרט את העצבים של ג'יימס ובעודו מעופף בקלילות הוא טרק דלתות סגר חלונות הכל כדי שיהיה רעש בבית. הוא צחק בכל רם יותר ממה שהיה צריך ונחת על הספה הגדולה בדיוק כשהדלת נפתחה והוריו נכנסו. הוא זינק עם חיוך רחב על פניו, "הקדמתם!" הוא קרא וזינק על המטאטא בשנית, טס לכיוונם וכמעט מפיל את אימו שצחקה ואספה אותו לזרועותיה לחיבוק חם. "לא יכולנו לחכות עוד רגע בלי הילד המהמם שלנו" הוא חייך וצחק כשאימו המתירה עליו נשיקות. "תנחש מי בא לבקר" היא אמרה "מי?" קרא הילד "אדון מודי" היא קראה "דוד אלסטור!" קרא ג'יימס וחיוכו התרחב "למה הוא מגיע?" שאל ג'יימס "הוא צריך לדבר עם אמא ואבא על המשימה שהיינו בה" היא אמרה "הוא בטח מתגעגע גם אליי" אמר ג'יימס ואימו הנהנה "כן, הוא כל הזמן שואל איך אתה ומבקש לבוא לבקר, אני מצפה ממך להראות לו מה שלמדת בזמן האחרון" הילד הנהן ברצינות "מורדי!" קרא האב וגמדון הבית התגשם מולו בכל פצפוץ קצר "קראת לי, אדונילי?" שאל מורדי "אורח חשוב מגיע, תארגן ארוחת ערב" אמר אביו בקול רגוע "כמובן, אדונילי. מיד" אמר מורדי והלך למטבח
כשעה לאחר מאוחר מכן דפיקה נשמעה בדלת. "זה אלסטור" הרימה האם את ראשה "תפתח את הדלת, יקירי" אמרה האם לבנה, הילד בן העשר מיהר לדלת. הוא היה לבוש במיטב גלימותיו ושיערו ניסה להיות מסודר בלי הצלחה רבה. הוא פתח את הדלת וקפץ על האדם בכניסה "שלום, לשובב הצעיר" אמר אלסטור, סוגר את הדלת ונועל אותה בקסם, ומכשף את הילד שיהיה תלוי באוויר, ג'יימס צחק צחוק מתגלגל "הספקת לצמוח מאז הפעם האחרונה שהייתי כאן! איפה הנימוסים שלך? חשבתי שההורים שלך מלמדים אותך אחרת מאשר לקפוץ על אדם עייף ממסע!" נהם אלסטור בחיוך רחב על פניו "אדון מודי" חייכה האם והתקרבה אל אלסטור, לבושה ומאופרת, הוא משך אותה לחיבוק ונשק ללחייה "יופימייה, יפה כתמיד" אביו של הילד לחץ את ידו של אלסטור בחיוך רחב "פלימונט ידידי." ברך אותו מודי בחיוך.
"ג'יימס, מה למדנו אותך?" נזפה האם אך עיניה צחקו, מודי נתן לג'יימס לפול על הרצפה והילד נעמד במהירות, סידר את גלימותיו, כחכח בגרונו ואמר, "נעים לפגוש אותך אחרי כל הזמן הזה, אדון מודי." הוא הרכין את ראשו בכבוד והושיט את ידו ללחיצה, "זה כבוד להימצא בנוכחותך."אלסטור מודי צחק בקול רועם, "הילד הזה יגדל להיות גאון. תזכרו את מה שאמרתי לכם."ג'יימס חייך חיוך מרוצה אל הוריו, "עשיתי את זה טוב?"
"מעולה חמוד, כל הכבוד." חיבקה אותו אימו בעוד אביו פורע את שיערו עוד יותר.
אז אני מאוד אוהב את הפרק הזה כי אנחנו מגלים על ההורים של ג'יימס פוטר ועל החברות שלהם עם אלסטור מודי
מקווה שאהבתם (אני מאוד)
YOU ARE READING
אני נשבע בזאת חגיגית כי אני מחפש צרות
Fantasyתמיד שמענו מג'יי קיי רולינג על ההורים של הארי פוטר ועל הרפתקותיהם בהוגוורטס. אז אני מת על המארדרס ועל כל מה שקשור בזה אז כתבתי על זה סיפור.
