אני נשבע בזאת חגיגית כי אני מחפש צרות

הילד לבית משפחת בלק

ג'יימס פוטר וסיריוס בלק הלכו זה לצד זה יחד עם שאר תלמידי השנה הראשונה, הם דיברו בהתרגשות ובציפייה. ברגע שסיריוס ירד מהרכבת הוא הבין שהוא לא רוצה לגדול להיות מישהו ממשפחת בלק,   הוא רוצה להיות עם ג'יימס, ולגדול למה שהוא רוצה להיות. הוא ידע שהוא משחק משחק מסוכן אך הדחיק כל מחשבה על משפחתו והתרכז במיון הקרב ובא. מה אם ישימו אותו בסלית'רין? מה אם הוא באמת צריך להיות שם? "תפסיק להיות בלחץ, אתה תהיה בסדר גמור." ג'יימס ומרפק אותו וסיריוס נרתע מעט בתנועה בלתי רצונית שג'יימס מיד קלט. סיריוס ניסה להסוות את זה שחשב שג'יימס הולך להכות אותו ואת ההפתעה שלו שזה לא כאב בחיוך מהוסס, למה הוא חשב שג'יימס הולך להכות אותו? הרי זה מגוחך, הוא לא עשה שום דבר רע. "אתה צודק, אני צריך להרגע." אמר לג'יימס ובעיקר לעצמו. הוא חייך חיוך רחב וזקף את כתפיו, עומד ליד ג'יימס בנינוחות בעוד שניהם בוחנים את שאר התלמידים. בדיוק כאשר עיניהם קלטו את הילד המרופט שלא אוהב שמעירים אותו ניגש אליו ילד אחד והביט בו בזילזול, העיניו סורקות את הגלימות הבלויות שלו ואת מכנסי הטרנינג שמתחת לגלימות, מכנסיים של מוגלגים. "מה אתה, בוצדם?" הוא שואל בהתנשאות בעוד כולם בשקט.סיריוס וג'יימס נשענו קדימה, מביטים בילד המרופט שפשוט הסתובב אל הילד שמין הסתם היה טהור דם לפי הדיבור שלו ואומר בקול אדיש, מביט בו בקרירות, "טהור דם, חצוי דם, בן מוגלגים, זה לא משנה. אני עדיין אדע יותר לחשים וכשפים מפוץ מתנשא ואידיוט כמוך." כולם היו בהלם והביטו בשני הילדים שהחליפה מבטים ארסיים, אך ג'יימס וסיריוס החליפו מבטים עם חיוך מאוזן לאוזן."מצאנו אותו. השלישי" אמר סיריוס בחדוות ניצחון.

אז, עוד מעט המיון ואני מזה מתרגש, וסיריוס וג'יימס כנראה מעוד מירוצים (תדמיינו חיו זדוני על הפנים שלהם). סליחה שלא העלתי הרבה זמן, מקווה שאהבתם