אני נשבע בזאת חגיגית כי אני מחפש צרות

המכתב

יום רביעי הגיע וסוף השבוע התקרב במהירות.רמוס ישב, חיוור מהרגיל, בפינה מתחת לחלון במסדרון בקומה השניה, כותב מכתב לאימו.הסיבה שכתב את המכתב במקום נידח זה היתה בשביל שאף אחד לא יקרא אותו בטעות או לא בטעות.אמא,כן, המנהל באמת עשה את מה שהוא הבטיח.הם שתלו את העץ ולפני כמה ימים הראו לי את הכניסה.רק המנהל, ראש הבית, פרופסור מקגונגל ומאדאם פומפרי, אחות בית הספר, יודעים על המצב שלי.הירח המלא מתקרב אבל אני אהיה בסדר,מתחת לעץ יש מנהרה שמובילה לחדר, שם אני אבלה את הלילה של השינוי ואז האחות תיקח אותי בבוקרותטפל בי.חוץ מזה הכל בסדר כאן, אני לומד הרבה מאוד ופגשתי גם כמה חברים.את לא צריכה לדאוג לי כל כך, אני באמת אהיה בסדר.אני רק רוצה להגי-מישהו חטף את המכתב מידו."מה זה הקלף החשוד הזה?" פילץ' אמר ואחז במכתב בידו.כל איבריו הפנימיים של רמוס קפאו ופיו נהיה יבש מאוד.לא...לא...רק לא זה..."זה מכתב שלי! תחזיר לי את זה!" רמוס קרא, היאוש מתגנב אל קולו.פילץ' חייך ברשעות, "שוב אתה עם השקרים שלך." הוא גלגל את המכתב וטחב אותו לתוך כיסו, "למה אתה לא כותב את המכתב באולם הגדול כמו שאר התלמידים? יש לך פרצוף של אשם. ידעתי. זה הולך איתי." אמר פילץ' "לא! בבקשה, תחזיר לי את זה!" היאוש צרב בקולו כעת.אם פילץ' יקרא את המכתב... חייו בהגוורטס יגמרו.כולם ידעו.זה יהיה הסוף.אך פילץ' רק חייך ברוע וצעד משם, גברת נוריס בעקבותיו. רמוס צנח על אדן החלון ברפיון איברים.זהו. מחר הוא כבר יארוז את חפציו ויחזור הביתה. הוא שרד כאן רק שבוע וחצי.שבוע וחצי של תקווה.ועכשיו הכל יעלם, יתפוגג בין אצבעותיו. הוא קבר את פניו בידיו ונאבק בדמעות.זה לא יכול להגמר ככה...כשלפתע רעיון עלה במוחו.זה לא חייב להגמר ככה!הוא זינק על רגליו ורץ לכיוון מגדל גריפינדור. הוא קיווה בכל מעודו שהם יהיו שם.הם התקווה האחרונה שלו.ג'יימס וסיריוס ישבו ראש אל ראש על המיטה של סיריוס, מתכננים מה יעשו הלילה אחרי שכולם ילכו לישון,כשלפתע רמוס התפרץ אל תוך חדר השינה.הוא התנשף, מתקפל ונאחז במשקוף, מנסה להסדיר את נשימתו."אתה בסדר?" שאל סיריוס בעוד שניהם במביטים בדאגה ברמוס שנעמד והתקרב אליהם.הוא היה חיוור מאוד, ידיו רעדו, היו לו שקים מתחת לעיניים ועיניו נראו טרופות."אני.. אני צריך את עזרתכם." הוא פלט."ברור," אמר ג'יימס מיד, "מה אתה צריך?""אני.. אני צריך לפרוץ למשרד של פילץ'." הם בהחלט לא ציפו לזה. חיוכים ענקיים עלו על פניהם תוך שניות והם זזו מעט, מפנים לו מקום על המיטה. "באת אל האנשים הנכונים." ג'יימס חיכך את כפות ידיו זו בזו, "יורשה לנו לדעת מה גרם לך לרצות להפר את החוקים באופן דרמתי שכזה?" רמוס התיישב על קצה המיטה בחוסר נוחות ואמר, "הוא לקח משהו ששיך לי, משהו שאסור שיהיה לו." אמר רמוס "אנחנו סודיים היום, הא רמוס?" צחק סיריוס, "תצטרך לתת לנו עוד קצת מידע אם אתה רוצה שנוכל לעזור לך." רמוס הנהן ורכן לכיוונם, "הוא לקח לי משהו שכתבתי, משהו שאסור שהוא יקרא.""רמת הדחיפות?" שאל ג'יימס, "אם הוא קורא, חיי נגמרו." אמר רמוס.הם הביטו בו לשבריר שניה, ראו עד כמה הוא רציני והנהנו. "ובכן, יש לנו מצב רציני ביותר. המבצע חייב לצאת לפועל היום." אמר ג'יימס בחומרה. "כמה שיותר מהר." אמר רמוס, קולו מתחנן ורגלו קופצת. "אל דאגה חבר." אמר סיריוס, "זה קלי קלות בשביל מוחות מבריקים כמו של שלושיתנו. אנחנו נפתור את הבעיה שלך בלי קושי." רמוס חייך חיוך קטן ולחוץ, "בסדר, אז מה התוכנית?""זה פשוט, אנחנו צריכים לגרום לפילץ' לצאת מהמשרד שלו מספיק זמן בשביל שניקח את המכתב ונצא." אמר ג'יימס. הם ישבו שלושתם על המיטה, מצמידים ראשים ומשרטטים את התוכנית על חתיכת קלף מתיקו של רמוס. "נצטרך הסחת דעת, ונצטרך לוודא שגברת נוריס לא מזהירה אותו מה אנחנו מנסים לעשות." הוסיף סיריוס וג'יימס הוסיף כמה שירבוטים וצייר משהו שכנראה היה אמור להיות חתולה. "אפשר ליצור הסחת דעת עם גברת נוריס, ואז שניהם יצאו מהתמונה." הציע רמוס השקט. "רעיון מעולה ידידי הקונדסי, "חייך ג'יימס, "נוכל לבעוט בה או משהו ואז הוא ירוץ לעזרתה.""אני יכול לעשות את זה, בזמן שאני מעסיק אותם אתם תתגנבו למשרד ותיקחו מה שצריך." אמר סיריוס, החיוך לא יורד מפניו. "אבל הוא יתפוס אותך, ותכנס לצרות בגללי." רמוס נשך את שפתו, "לא הייתי רוצה שתסתבך רק בגלל הבעיות שלי." אמר רמוס "זה בסדר, "ביטל סיריוס את דבריו," הכל בשביל חבר, לא? חוץ מזה שאמרת שחייך יסתיימו אם זה לא יעבוד? אז אני מוכן להיות הקורבן."רמוס הביט בו בהלם אך התעשת, "אבל אתה כבר על הצד הרע של פילץ' מאז שכמעט קיבלתם ריתוק!" סיריוס התכוון לבטל את דבריו בשנית אך ג'יימס קטע אותו, "רמוס צודק, נצטרך לעשות את זה בלי שאף אחד ייתפס, אחרת הוא ידע שלקחנו לו משהו ואז כולנו נהיה בצרות." אמר ג'יימס "אז נצטרך מישהו שיכוון אותו למקום הלא נכון, אחרי האדם הלא נכון." אמר רמוס לאחר רגע מחשבה."פיבס." סיריוס הקליק באצבעותיו, "הוא הקורבן המושלם לסיפור הזה! פילץ' שונא אותו ופיבס אוהב לעשות לפילץ' צרות! זה מושלם." ג'יימס הנהן לאישור. "אז סיריוס יצור הסחת דעת, רמוס, תוביל אותו אחרי פיבס ואני אכנס למשרד ואקח את המכתב שלך, יש אישור?" אך רמוס נענע ראשו לשלילה, חיוור, "אני.. אני צריך לקחת את המכתב בעצמי." מלמל, ג'יימס הביט בו לרגע, הבין, ואמר, "בסדר, אם זה כלכך חשוב שגם אני לא יכול לקרוא את זה בטעות אז אתה תיכנס למשרד לבד ואני אוביל את פילץ' לפיבס." רמוס נראה אפילו יותר מבועת. "רמוס שלנו לא רגיל להפר את הכללים ג'יימס," אמר סיריוס לאחר מבט ברמוס, "לעשות את זה לבד לא יהיה מוצלח. חוץ מזה שפילץ' לעולם לא יאמין לך אם אתה תנסה לשכנע אותו. הוא ישר ידע שאני עומד בצד השני." "אז אנחנו בבעיה. רמוס רוצה להיות האחד שנכנס, אבל לא לבד, ואנחנו צריכים שני אנשים בחוץ." ג'יימס גירד את סנטרו עם הנוצה."אנחנו צריכים אדם רביעי." הנהן סיריוס. היה רגע של שקט כששלושתם חשבו מי יכול להיות מתאים למשימה. "פיטר יכול." אמר רמוס לפתע, "פטיגרו? הוא קצת פחדן בשביל להפר את הכללים ולהתעסק עם פילץ', לא?" שאל סיריוס בספק, "אולי, אבל אני בטוח שהוא יעשה את זה למרות הפחד. הוא יותר אמיץ משרואים, יצא לי לדבר איתו בימים האחרונים." ענה רמוס. "כן, ראיתי שהתחברתם." אמר סיריוס, שוקל את האפשרות. "מה אתה אומר ג'יימס, שננסה לשתף את הילד?" ג'יימס נראה מהורהר, "הוא בכל זאת שובץ בגריפינדור, זה חייב להגיד משהו." אמר, עברו עוד כמה רגעים שלשקט ואז הוא הנהן, "לך תקרא לו, רמוס."  קם במהירות ורץ במורד המדרגות. הוא מצא את פיטר יושב ומשחק שחמט עם צ'ארלס. הוא בדיוק הפסיד. "פיטר." הוא נקש על כתפו של הילד השמנמן והעכברי, "אתה יכול לבוא רגע?" פיטר הביט בו בבלבול אך הסכים לעלות איתו למעלה אל חדרם."מה קורה?" הוא שאל בחשש כשראה את ג'יימס וסיריוס רוכנים מעל פיסת נייר ומדברים בלחישות."אנחנו צריכים את העזרה שלך." לאחר שהסבירו לו את כל התוכנית, פיטר ישב איתם על המיטה ונראה חושש אך נרגש. "אנחנו נעבור על הרבה חוקים נכון?" הוא שאל בהיסוס, "המון." אמר סיריוס בוודאות ובלי דאגה, "פריצה, הריסת רכוש, גרימת מהומה, התעללות בבעלי חיים."פיטר התכווץ עם כל משפט. "הריסת רכוש?" שאל רמוס מבולבל, "חשבנו, שאם כבר אנחנו פורצים למשרד של פילץ' אז נעשה לו קצת בלאגן." חייך ג'יימס בזדוניות. "אתם יודעים, להחזיר לו על כל הרוע שהוא מפיץ." חייך סיריוס למראה הפרצופים החוששים של רמוס ופיטר. "טוב, אז פיטר." ג'יימס חזר למבטו הרציני, "אתה בפנים?" פיטר הביט ברמוס בחשש, הוא החזיר לו מבט רציני. "בסדר, בגלל שזה חשוב לרמוס." הוא צייץ ובלע את רוקו. "אז מה התוכנית הסופית?" שאל רמוס בעודם חוזרים לעיניינים."סיריוס בועט בגברת נוריס וזורק כמה פצצות סירחון של זונקו שיצרו מסך ירוק ויתן לסיריוס את ההזדמנות לברוח. בנתיים פיטר עומד בקרבת מקום וכשפילץ' מגיע, הוא צועק 'זה היה פיבס! הוא עף לשם! אמר שהוא הולך לקרוע כמה תמונות!', אתה חושב שתוכל לעשות את זה פיטר?" ג'יימס פנה אל פיטר שנראה מפוחד אך הנהן. "יופי, בזמן הזה, רמוס ואני נפרוץ לו למשרד, רמוס יקח את המכתב, אני אעשה קצת בלאגן ונצא משם. פילץ' לא יבין מאיפה זה הגיע לו." ג'יימס חייך והשלושה החזירו לו חיוכים, חיוך נרגש, חיוך לחוץ וחיוך מפוחד. "רק שאלה אחת," אמר רמוס, "מאיפה סיריוס ישיג את פצצות הסרחון?" "שמעתי שמועה שיש גריפינדור אחד בשנה רביעית שיכול להשיג לנו מה שאנחנו צריכים בתמורה לתשלום הנכון." סיריוס לחש בדרמתיות, "ואני הולך לבקש ממנו כמה פצצות סירחון ואת הבלון המתנפח של דודלס." אמר סיריוס "אתה תשים לו את הבלון במשרד?" שאל פיטר, חיוכו הופך נרגש מרגע לרגע, ג'יימס הינהן בניצחון. "תוכל להשיג את זה כל כך מהר?" שאל רמוס בחשש."שמעתי שהוא מאוד מקצועי." אמר סיריוס "אבל איך נדע איפה גברת נוריס?" שאל פיטר, "ואיך אתם תדעו מתי להכנס?" "סיריוס ואתה תתהלכו ותדברו על משהו בלתי חוקי שאתם מתכננים לעשות, היא תמיד מגיעה ברגעים כאלה." אמר ג'יימס בביטחון, "מכיר מניסיון?" שאל רמוס בעוקצנות אך היה חיוך על פניו. "כמובן." אישר ג'יימס, "ורמוס ואני פשוט נהיה מתחת לגלימת ההעלמות ליד המשרד ונראה מתי הוא יוצא משם." אמר ג'יימס "מתחת למה?" שאל פיטר בפליאה, "יש לג'יימס גלימת העלמות." אמר סיריוס, והוסיף בקול אדיש, "אם אתה מגלה למישהו אנחנו תולים אותך." פיטר בלע את רוקו אך אמר, "ברור שלא, זה הורס את כל הכיף." אמר פיטר "זה מה שרציתי לשמוע." חייך ג'יימס. "בסדר, סיריוס, לך תטפל בפצצות, ברגע שיהיה לך אותם נצא לפעולה." כולם הנהנו ברצינות וסיריוס מיהר מחוץ לחדר. "אני מפחד קצת," מלמל פיטר אבל אז הוסיף, "אבל זה נשמע כמו כיף לא נורמלי." הוא חייך אל השניים. רמוס הביט בג'יימס במבט של, אמרתי לך שהוא בסדר, וג'יימס חייך, מושך בכתפיו.לאחר כחצי שעה, שבהם רמוס ישב בחדר ומרט את שערותיו, סיריוס עלה לחדר עם חיוך ניצחון על פניו. "אני מלך? או שאני מלך?" הוא פתח את גלימתו, שלוש פצצות סירחון נפלו יחד עם אריזה של הבלון המתנפח של דודלס. "אתה מלך!" קרא פיטר בהתרגשות וג'יימס ורמוס קפצו על רגליהם.ג'יימס שלף את הגלימה ממתחת למיטתו ואמר, "אתם מוכנים?" השלושה הנהנו ברצינות."רמוס, קח את הבלון ובוא, סיריוס ופיטר צאו. אנחנו אחריכם." הם התעטפו בגלימה והלכו אחרי סיריוס ופיטר שיצאו ממועדון גריפינדור במבטים תמימים לחלוטין. "אז איזה דבר לא חוקי אנחנו הולכים לעשות היום סיריוס?" פיטר שאל את סיריוס בקול רועד מעט, "אני לא יודע פיטר, חשבתי אולי לפוצץ את הגרוגילים בכניסה לטירה, מה אתה אומר?" ענה סיריוס, ידיו תקועות בשאננות בכיסיו."אבל עשינו את זה כבר אתמול." ענה פיטר הם היו כעת בקומה השלישית, שלוש קומות מעל המשרד של פילץ', בתקווה שזה יהיה רחוק מספיק בשביל לתת לחבריהם מספיק זמן להכנס. סיריוס לא הספיק לענות וגברת נוריס נגלתה, הולכת בחינניות מחליאה מאחוריהם. "זה הרגע. בהצלחה." לחש סיריוס  פיטר התרחק בעוד סיריוס מוציא את שרביטו ומכוון על גברת נוריס. "מה אתה עושה?" צעקה רייבינקו אחת, "אתה רוצה שפילץ' יתלה אותך?" קראה נערה מהפלפאף, הן עמדו שם, חבורה של בנות והביטו בו באימה. "הוא לא יתלה אותי אם אתן לא תגידו." אמר סיריוס וקרץ, הבנות הסמיקו. הוא חזר להביט בגברת נוריס, שהביטה בו במבט מתריס, מאתגרת אותו,כאומרת, תעז רק תעז "וינגרדום- לביוסה!" הוא קרא, מנופף את שרביטו בראוותנות. גברת נוריס הושלחה באוויר ביללה חתולית צורמת, כאילו הפעילה אזעקה, מה שכנראה נכון. סיריוס נהנה מהסיפוק של עוד כמה סיבובים באוויר וכשנשמעו קול צעדיו של פילץ' במסדרון הוא זרק שתי פצצות אחת אחרי השנייה, יוצר את מסך העשן.אוקי חברים, תורכם. רמוס וג'יימס עמדו מחוץ למשרדו של פילץ' תחת גלימת ההעלמות."אף פעם לא השתמשתי בה באור יום." לחש ג'יימס לרמוס שרעד מעט, "ידעתי שאתה וסיריוס מתגנבים החוצה בלילות, ובאמת תהיתי איך לא תפסו אתכם עד עכשיו." לחש רמוסבחזרה, "אתה יותר מבריק משחשבתי." חייך ג'יימס. רמוס נאנח, "מה שאנחנו עושים עכשיו הוא ממש רע, נכון?" שאל רמוס "רק הטובים מתים צעירים" אמר ג'יימס כאילו זה משפט קבוע בחייו, מה שכנראה נכון. רמוס התכוון לענות אך בדיוק אז דלתו של פילץ' נפתחה בפיצוץ והוא רץ במורד המסדרון, מתנשף וממלמל לעצמו. "קדימה." לחש ג'יימס והם רצו אל תוך המשרד.ג'יימס הוריד את גלימת ההעלמות ורמוס טס אל השולחן. עליו, בדיוק במרכז, נח המכתב המגולגל.רמוס הרגיש את ההקלה שוטפת את כולו כשהבין שפילץ' עוד לא פתח את המכתב, אלא תכנן לעשות זאת בדיוק ברגע שבוא סיריוס פגע בגברת נוריס. רמוס טחב את המכתב אל כיס גלימתו והסתובב אל ג'יימס, "קדימה! בוא נלך!" לחש, ג'יימס היה עסוק בלחטט במגירות, "שניה, יש כאן חפצים שהוחרמו, אני חייב לבדוק חלק מהם!" אמר ג'יימס בלחישה "שמת את הבלון?" שאל רמוס, כפות ידיו מזיעות,"כן, כן, אל תדאג." אמר ג'יימס שנראה נינוח, הוא דחף חפצים קטנים ומסמכים אל כיסיו, החיוך על פניו לא יורד לשניה. הוא בדיוק שלף עט מוזר מהמגירה כשהוא שמע צעדים רצים לכיוונם.רמוס החוויר וג'יימס טס אל הגלימה, פורס אותה מעל שניהם ומוודא שלא רואים שום שיערה או קצה נעל. הם עצרו את נשימתם כשהדלת נפתחה ובפתח עמד פיטר פטיגרו. הוא התנשף בכבדות ונראה על סף התקף פניקה, הוא הביט בחדר הריק ופנה ללכת כשג'יימס קרא, "פיטר! אנחנו כאן!" פיטר צייץ בבהלה ואז נאנח בהתנשפות כשראשם של רמוס וג'יימס נגלו. "מה קרה?" שאל רמוס בלחץ,"פילץ'.. הוא לא האמין לי! הוא כרגע במרדף אחרי סיריוס, אבל אני לא חושב שלסיריוס יש סיכוי כי פילץ' מכיר דרכי קיצור מוזרות, הוא כמעט תפס אותו פעמיים, לא ידעתי מה לעשות אז רצתי לכאן ו-" פיטר ברבר וברבר, "קדימה, כנס!" קרא ג'יימס ומשך את פיטר מתחת לגלימה, "איפה הם עכשיו?" הוא פקד לדעת, "בפעם האחרונה שראיתי הם היו ליד המרתפים!" צייץ פיטר והשלושה החלו לרוץ.הם ירדו במדרגות במהירות, מתפללים שהגלימה לא זזה וחושפת את הנעליים שלהם.הם התנשפו ורצו הכי מהר שהם יכולים. הם לא דאגו שמישהו ישמע אותם כי היה מספיק רעש ומהומה, תלמידים יצאו ודיברו בהתרגשות על הילד שכישף את גברת נוריס ואז שחרר שתי פצצון סרחון, הבעיה היתה להזהר לא להתקע במישהו. פעמים הם כמעט התנגשו בנערים ופעם אחת רגלו של פיטר מעדה על רגלו של תלמיד אחר. הם לא נשארו שם הרבה זמן בכדי לראות מה קרה.הם פנו פנייה חדה במסדרון ריק כשלפתע נכנסו לענן ירוק ענקי, פצצת הסירחון האחרונה של סיריוס.מצבו כנראה נואש. "צריך למצוא אותו!" קרא ג'יימס בדיוק כשגוף מטושטש נתקע בהם.הם כמעט יצאו מעורם מרוב בהלה אך לאחר שניה קלטו שזה סיריוס. בלי לחשוב פעמיים, רמוס וג'יימס לפטו אותו ומשכו אותו מתחת לגלימה. שניה לאחר מכן הם ראו את פילץ' מגשש בענן הסרחון, מקלל ויורק. ג'יימס סימן להם בעיניו וכולם הבינו את הסימן. הם ברחו משם כל עוד נפשם בם.כרבע שעה אחר כך הם שכבו במיטותיהם בבטחה, מסריחים, מזיעים וצוחקים עד שכאבה להם הבטן."זה היה הדבר הכי גאוני שעשינו!" קרא ג'יימס, מתיישב על מיטתו ומנגב את עיניו מדמעות."גאוני שלא עבד לפי התוכנית בכלל! אני שיחקתי חתול ועכבר עם המשוגע הזה!" קרא סיריוס והארבעה נכנסו לפרץ צחוק נוסף. "רק אנחנו מסוגלים לתכנן ובצע קונדס בתוך פחות משעה. אנחנו אדירים." נאנח ג'יימס עם חיוך מטורף. " בחיים לא עשיתי משהו כזה, ואני חייב להודות שזה היה כיף לא נורמלי." אמר רמוס עם חיוך רחב על פניו. המראה העלים את סימני הבגרות על פניו והשאיר רק את הילד הקטן שבו. "אני כמעט התעלפתי בכמה מהמקרים, אבל עדיין-" צייץ פיטר, "הוא באמת כמעט התעלף כשהראשים של רמוס ושלי היו תלויים באוויר!" "אבל אני חייב לציין שהוא הראה הרבה אומץ כשניסה לשכנע את פילץ' לא ללכת לכיווני למרות שהוא צעק וירק עליו." אמר סיריוס והביט בפיטר בהערכה, "כל הכבוד פיטר." אמר סיריוס "הידד לפיטר!" קרא ג'יימס ופיטר הסמיק במבוכה."אתם יודעים מה אומרים בשלב הזה של הערב?" שאל ג'יימס והם הביטו בו עם חיוכים טיפשיים, 

"תם ונשלם הקונדס."

"רגע רגע, אז הוא נשלם בהצלחה? השגתם את מה שהייתם צריכים?" שאל סיריוס, "אחרת בזבזתי שלוש פצצות סירחון מעולות לחינם." אמר סיריוס "בהחלט." חייך רמוס, "והוא לא פתח את המכתב עדיין, אז הכל בסדר." אמר רמוס "הכל יותר מבסדר." חיוכו של ג'יימס התרחב בעודו מרוכן את כיסיו."מה אתם חושבים שאנחנו יכולים לעשות עם כל זה?" הוא שאל, חיוכו נהיה יותר קונדסי מאי פעם.בדיוק אז הדלת נפתחה. ג'יימס כיסה את החפצים הגנובים בשמיכתו במהירות הבזק כשצ'ארלס ופרנק נכנסו לחדר. הם בהו בארבעה בפרצוף משועשע, "למה אתם נראים כאילו עשיתם עכשיו משהו משוגע?" פרנק שאל. הארבעה החליפו מבטים מחוייכים וסיריוס משך בכתפיו, "לא יודע, למה שנעשה משהו משוגע?"

זה היה ארוךךךךך, מקווה שאהבתם