פרופסור מנרווה מקגונגל, כפי שהציגה את עצמה המורה עם הפרצוף החמוץ, הובילה אותם אל תוך האולם הגדול עד שנעמדו בשורה מול ארבעת השולחנות הארוכים. לאחר השיר המבדר ביותר של מצנפת המיון שבו היה חלק שסיריוס וג'יימס התקפלו מצחוק חרישי, פרופסור מקגונגל פתחה מגילת קלף מגולגלת. "כשאקרא בשמכם, תיגשו לכאן, אני אניח את כובע המיון על ראשכם ותמוינו אל הבתים." כולם השתתקו ועצרו את נשימתם. "בלק סיריוס!" היא קראה. היא הביטה אל קהל התלמידים כשילד עם שיער כהה ועיניים כהות עוד יותר מתקדם לכיוונה מבין כל התמלידים המפוחדים.גבו ישר, ראשו מורם אך עיניו בוגדות בו. אימה טהורה משתקפת בהן בעודו מתיישב יציב על השרפרף והיא מניחה את המצנפת על ראשו והיא מחליקה עד אפו. המצנפת בוחנת את מוחו ונפשו של הילד. ראשו מלא במסורת ובהתנהגות שמגיעה מהיותך טהור דם וגדל כאחד, יש זיקה של התנשאות וחשיבות עצמית שבולטת, כאילו מישהו שתל אותה שם. כאילו הילד שמע את המשפחה שלו מדברת על גדולותיהם פעמים תכופות שהכריחו אותו להאמין בזה בעצמו. אך מעבר לזה יש ניצוץ של מרדנות, והמצנפת יודעת שאם יאכילו אותה את הדלק הנכון, האש שתיווצר תהיהבלתי ניתנת לעצירה. המצנפת מרגישה את הרצונות העמוקים ביותר של הילד, ואת הרצון הבוער, הכואב, להיות חופשי, כל כך חזר שזה אגרסיבי. הכובע רואה עקשנות ברמה כזאת שנדיר לראות.קול קטן ומהוסס שואל, "אתה הולך לשים אותי בסלית'רין?"הוא אומר את המילה סלית'רין כאילו זה רעל שמקפיא את הבפנים.המצנפת מצחקקת. היא אפילו לא אומרת, "אפילו לא שקלתי את זה." אלא פשוט צועקת כדי שכולם ישמעו,"גריפינדור!"הילד מוריד את הכובע וממהר אל השולחן המריע עם חיוך ניצחון ופחד בעיניים.
סוף סוף, כמה רציתי לכתוב את הפרק הזה, סיריוס בגריפינדור!!!, מקווה שאהבתם
YOU ARE READING
אני נשבע בזאת חגיגית כי אני מחפש צרות
Fantasyתמיד שמענו מג'יי קיי רולינג על ההורים של הארי פוטר ועל הרפתקותיהם בהוגוורטס. אז אני מת על המארדרס ועל כל מה שקשור בזה אז כתבתי על זה סיפור.
