הלווווווו
עוד פרקקקק
אני יודעת שעומד לכתוב לי הראש אז אני כותבת את זה מהר
יאיייי
לפרקקקקקק
אזהרות: קללות ואלימות
נ.מ ריין:
הנסיעה לא הייתה ארוכה כמו שציפיתי. הגענו אחרי שעה נסיעה.
הסתכלתי על הבניין הישן עם חלונות שבורים וריח נוראי.
"אתה מוכן?" קולה של לין הוציא אותי מהבהייה.
"אני חושב." מלמלתי.
"את לא סיפרת לניק או ג'יימס עדיין, נכון?" ווידאתי. אני רוצה להיות זה שיספר להם.
היא הנהנה ושאלה "מה אתה הולך להגיד להם?"
לא ידעתי מה לענות.
לא חשבתי על זה.
"נדבר על זה אחר כך." היא אמרה אחרי שראתה שאין לי תשובה.
יצאנו מהמכונית ונכנסנו לבניין.
היא התקדמה לכיוון המעלית אך עצרתי אותה והצבעתי לכיוון השלט שאומר שהמעלית שבורה.
עלינו במדרגות שתי קומות עד שנעמדנו מול הדירה שאני אמור לקרוא לה בית. מצחיק.
"אל תכנסי." אמרתי, עוצר אותה מלפתוח את הדלת.
היא עמדה להתווכח אך הנדתי בראשי, מביט בה ברצינות.
"אני לא יודע אם הם ערים, ישנים, מה הם עושים. אני לא רוצה שאת תכנסי." טענתי והיא נאנחה.
"תזהר." היא מלמלה לפני שנכנסתי לדירה, סוגר את הדלת אחריי.
התקדמתי לכיוון הסלון, מוצא אותם שוכבים ישנים על הספה, בקבוקי בירה ריקים מסביבם.
"זה יותר קל משחשבתי." מלמלתי והלכתי לחדר הימיני, החדר שלי.
שק שינה על הרצפה וערימת בגדים בקצה החדר.
התכופפתי ליד שק השינה והרמתי אותו, לוחץ על הבלטות שמתחתיו עד שמצאתי את הבלטה השבורה.
הוצאתי את הבלטה ממקומה, חושף בור קטן שבתוכו כמה שקיות.
שקיות מלאות בכסף שאספתי שנים. שנים כדי לעזוב את המקום הזה.
והינה, יש לי מספיק כסף כדי לעזוב את המקום הזה. לעזוב ולא להסתכל לאחור.
מיהרתי לקחת את כל השקיות, מכניס את מה שיכולתי לכיסים חוץ משתי שקיות שהחזקתי בידיי.
הרמתי את הבלטה במטרה להחזיר אותה אך היא החליקה מידיי, גורמת לקול חזק להדהד בחדר.
"פאק!" לחשתי, סידרתי במהירות את הבלטה, החזרתי את השק שינה למקומו והסתובבתי, קם על רגליי.
YOU ARE READING
~Tyler~
Romance"אני מצטער המפקד! לא יקרה שוב" אמרתי והסתכלתי על הרצפה. "זה לא יקרה שנית ואתה נשאר שבת." מה? "המפקד, אני בסך הכל איחרתי בכמה שניות." אמרתי בכעס שניסיתי להרגיע. "אתה בצבא, לא בגנון. אתה נשאר עוד שבת על זה שענית לי. ואם תגיד עוד משהו זה יהיה שלוש ש...
