פיפולל
לא שכחתי מהאיש בדלת דונט יו וורי. זה חלק מהעלילה. כדי שלא תבלבלוו אני אומרת לכם.ן את זה. אנחנו נחזור אל אותו איש מסתורי. אבל לא עכשיו.
ווהווווו
אהאה וגםםםםםםם
למי שלא יודע.ת.ים.ות :>
יש לי עמוד באינסטגרם ובטיקטוק, אני מעלה שם לפעמים על הספר. אם באלכם.ן לעקוב וזה :)
וווווווווווווווווווווווווווגםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
למי שלא ראה.תה.ו את ההודעה שלי, אני לא מעלה יותר פרקים כל שני וחמישי. אני כן אעלה פעמיים בשבוע, פשוט לא בימים קבועים. כי יש פעמים שאני לא מרגישה טוב ואני לא מספיקה לסיים את הפרק עד יום חמישי ואז אני מתעצבנת שאני לא מצליחה להעלות בזמן וזה ממש קשה לי כי אני אוהבת להיות אחראית אבל אני לא יכולה לקבוע מתי אני מרגישה טוב וכל זה אז כן.
היה לי חשוב להגיד את זה.
אזזזזזזז
תודה על ההבנה <3
יאללההההה
לפרקקקקקקקקק
נ.מ ג'יימס:
חזרנו לבסיס, דיברנו, צחקנו, אבל מה שמפריע לי זה שטיילר עדיין לא מדבר איתי.
זה בסך הכל ריב טיפשי.
הוא מתנהג בילדותיות.
נעמדנו במסדר, כולם מפטפטים עד שטיילר משתיק אותנו.
"אז! אני מקווה שלכולכם עברה השבת בטוב, שנחתם, כי האימונים שלנו רק נהיים קשים וקשים." הוא התחיל לומר והעביר את מבטו בין כולם.
"היום אנחנו נעשה עשרה קילומטר ריצה, מאתיים כפיפות בטן ושמונים שכיבות סמיכה!" הוא צעק וכולם החליפו מבטים, לא יודעים מה לעשות.
"למה אתם מחכים! זוזו!" התחלנו לרוץ, עדיין לא מבינים מה לעשות.
רצתי ליד ללי שזרקה מבטים לכיווני כל כמה שניות.
"אוקיי אולי תגידי כבר מה קרה?" התפרצתי, מביט בה בעצבים.
"מה אתה יוצא עליי?! אתה זה שנתקל באנשים כל דקה ומתנצל בזה שאתה אומר "סליחה, הראש שלי לא פה". אתה לא יכול לצאת עליי שאני דואגת עלייך!" היא צעקה בחזרה, מגלגלת את עיניה.
"סליחה." נאנחתי.
"מה קורה? זה בגלל טיילר?" היא שאלה והנהנתי.
"אז תדבר איתו!" היא אמרה, כאילו זה הדבר הכי קל שאפשר לעשות.
"הוא זה שאמר 'כשתתבגר, דבר איתי' או שיט כזה, אני לא יודע מה גרם לו לצאת עליי." משכתי בכתפיי.
YOU ARE READING
~Tyler~
רומנטיקה"אני מצטער המפקד! לא יקרה שוב" אמרתי והסתכלתי על הרצפה. "זה לא יקרה שנית ואתה נשאר שבת." מה? "המפקד, אני בסך הכל איחרתי בכמה שניות." אמרתי בכעס שניסיתי להרגיע. "אתה בצבא, לא בגנון. אתה נשאר עוד שבת על זה שענית לי. ואם תגיד עוד משהו זה יהיה שלוש ש...
