שלום.
אני מהמוסד.
נשלחתי לכאן כדי למסור לכם פרק מדהים מרגש ויפהיפה
בכלל לא עצוב.
כולו שמח.
נ.מ נינה:
השעה שמונה וחצי בערב וללי ואני הולכות ברגל לכיוון ארומה.
רצינו ללכת לאכול בחוץ ואיפה יותר טוב מאשר בארומה?
"והיא פשוט בהתה בי למשך שתי דקות!" אמרתי בהלם.
"אולי היא לא ידעה מה להגיד?" ללי משכה בכתפיה.
"אז למה לבהות?" יללתי.
"נשמע כאילו הייתה לך חוויה מהנה בשבתות שנשארת בבסיס." ללי גיחכה.
נאנחתי והסתכלתי אל צידו השני של מעבר החצייה, שם היו כמה חנויות, ארומה אחת מהן.
"אה וואו זה ממש קרוב אלייך." אמרתי כשהגענו תוך עשר דקות.
"אמרתי לך." היא חייכה ועברנו כשהרמזור השתנה לירוק.
"אה וליז גם מצטרפת." ללי ציינה כשנכנסנו.
"את אמרת לי שאת רוצה לבלות זמן איכות איתי!" הסתכלתי עליה בהלם.
"אני אבלה! פשוט גם ליז!" היא אמרה והנדתי בראשי.
"לא! אתן תחזרו אחת אחרי השנייה והיא תהיה כזה 'וואו ללי השמלה הזאת ממש מחמיאה לך' ואת תהיי כזה 'מה באמת? סתם זרקתי על עצמי משהו.' בזמן שאת מסמיקה ויודעת שלקח לך חצי שעה לבחור את השמלה!" שילבתי את ידיי.
"זה ממש לא יקרה!" היא גלגלה את עיניה ונכנסה לארומה, מחפשת את ליז ומתקדמת לכיוונה.
נאנחתי והלכתי אחריה, מתיישבת בכיסא.
"היי ליז." חייכתי והיא חייכה בחזרה.
"היי לכן."
ללי התיישבה גם היא והניחה את התיק שלה מתחת לרגליה.
"אלה לי השמלה הזאת ממש מחמיאה לך." ליז אמרה וסרקה את פלג גופה העליון.
"מה באמת? סתם זרקתי על עצמי משהו.." היא העבירה את שיערה למאחורי אוזנה והסמיקה.
אני ידעתי שזה יקרה!
פשוט ידעתי!
בזמן שליז וללי דיברו, הוצאתי מהתיק צד שלי מחברת ועיפרון.
פתחתי אותה ועברתי בין כל העמודים עד שמצאתי עמוד ריק.
התחלתי לצייר סקיצה של גוף כדי לעצב עליו.
הידיים. הידיים הארורות האלה.
איך מציירים ידיים?
למה זה כל כך קשה?
YOU ARE READING
~Tyler~
Romance"אני מצטער המפקד! לא יקרה שוב" אמרתי והסתכלתי על הרצפה. "זה לא יקרה שנית ואתה נשאר שבת." מה? "המפקד, אני בסך הכל איחרתי בכמה שניות." אמרתי בכעס שניסיתי להרגיע. "אתה בצבא, לא בגנון. אתה נשאר עוד שבת על זה שענית לי. ואם תגיד עוד משהו זה יהיה שלוש ש...
