Just an experiment?

Chapter 14:

התמתחתי ושפשפתי את עיני בעזרת אגרופיי.
קמתי ממיטתי וצחצחתי שיניים.
ירדתי למטבח ושם ראיתי את אימי יושבת ליד שולחן האי. "בוקר טוב." אמרה בזמן שעיינה בעיתון. לא עניתי לה ופתחתי את המקרר, הכנתי שוקו והתיישבתי מול אימי. "אני הולכת לפארק עוד מעט, את רוצה שאקנה משהו מהמכולת כשאחזור?" שאלתי אותה, היא הרימה את מבטה אלי והניחה את העיתון. "אני רוצה שתספרי לי מה הולך בבית הספר שלך. למה יש לך חבורות סגולות בידיים? למה חזרת עם פנס בעין באחד הימים? בבקשה תספרי לי, אני אימך." התחננה, עיניה נצצו בתקווה שאספר. "מצטערת, רק בסוף החודש תדעי מה עבר עלי, עד אז, זו אשמתך." אמרתי באדישות וקרירות. "אז, מה אמרת שאת רוצה שאקנה?" העברתי נושא כאילו לא דיברנו שניות לפני על בית סיפרי. "כלום, תהני." אמרה בקול רובוטי וקמה מהשולחן והניחה את הכוס קפה שלה בכיור. עשיתי אותו הדבר ועליתי לחדרי, התלבשתי שוב בבגדים השחורים ושמתי מעל את מעיל העור שלי וכובע גרב שחור, והלכתי לפארק כשטיפות מתחילות לרדת.

יום ארבע עשרה לניסוי: התאריך: 14:1:2018: יום שבת:

הלכתי לפארק, זו שבת גשומה, לקח לי הרבה זמן למצוא מחסה מהגשם ולכתוב אבל לפחות מצאתי.
לפתע, ראיתי את הארי יושב על ספסל ליד אחיו הקטן, הם דברו.

החלטתי לרשום את מה שהארי אומר ואת מה שאחיו הקטן אומר.

"למה היא מפחדת ממך?" שאל אחיו הקטן. "מי? איזבל?" הארי שאל בבלבול. אחיו הקטן הנהן. "לפני שנולדת, הייתה לי אחות גדולה, היא...היא הייתה פריקית והיא שנאה אותי ומאז אני בעצם שונא פריקים." מה? "מה היא עשתה לך?" באמת, מה היא עשתה לו שהוא שונא פריקים?
"תקשיב, מקס, אחותינו -ג'מה- היא הייתה פרקית. למעשה הייתה לה חבורה שהייתה פריקית. הם שנאו אותי, אני לא יודע למה, הו, רגע, אני בעצם כן יודע, בכל מקרה, הם נהגו להזכיר לי שאני מיותר ושאמא לא הייתה צריכה להוליד אותי."
"שנאתי את ג'מה שנאה טהורה, ייחלתי לה למות. הפריקים הרסו את כל חיי ואני מתכוון להרוס את שלהם."
"יום אחד, ג'מה נאנסה והאונס רצח אותה. שמחתי שהיא מתה, לא היו לי -וגם לא יהיו לי- רגשות אשם. אתה מבין, מקס?" מקס הנהן בראשו. "אז, אתה עושה לכל הפריקים גיהינום כי אחותך עשתה לך כזה?" מקס שאל בתמימות והארי הנהן ללא היסוס.
"ובמה איזבל אשמה?" שאל מקס בתמימות. נשמתי נעתקה בגרוני, הארי לא יענה על זה. למרבה הפתעתי, הוא כן ענה. "היא בגדה בי כשהיינו זוג וגם הפכה לפריקית, אז כנראה שגם כעסתי עליה בגלל שבגדה בי וגם כי נהפכה לפריקית למרות שידעה כמה אני שונא אותם." ענה בקרירות. "עכשיו, בוא מקס, הגשם מתחזק ואתה תחלה."

ירדתי מהעץ והלכתי לבייתי שליד ביתו של הארי ונתקלתי בו.
"איזבל?" שאל בלי אמון.
אני זוכרת שגופי רעד מפחד. אחיו הסתכל עלי בדאגה ועצב. "אתה תפגע בה, האווי?" שאל בקול תמים. "לא. לבנתיים." לחש באוזני את המילה האחרונה ופנה לביתו כשאני נשארתי קפואה מפחד ומקור במקומי.

•●•●•●•
לסיכום: היום הארבע עשרה של הניסוי היה גשום וקריר. אבל לפחות גיליתי למה הארי שונא אותי כל כך.
נותרו עוד 15 יום לניסוי.

סגרתי את המחברת ועטפתי את עצמי בשמיכת הצמר החמימה וסיקלתי את רגלי על הספה. לקחתי את קערת הפופקורן המלאה והנחתי בין רגלי. הדלקתי את הטלוויזיה על סרט אקראי ונתתי לעצמי לשקוע בעלילתו. ולבסוף, נרדמתי.

♧♢♧
אז, הינה הסיבה של הארי.

ה.כ -
(ערוך - 7.5.21)
אוקיי אני קוראת את זה ואני בקרינג׳ מטורף. מה לעזאזל. כתבתי את הסיפור בשנת 2015, ואני מניחה שלא ככ ידעתי לכתוב באותה התקופה. גאד, הייתי ילדה קטנה שזה ככ עצוב.

תודה לכל מי שקורא!!