Just an experiment?

Chapter 17:

פרק 17:

התעוררתי בבוקר והתמתחתי. קמתי ממיטתי למקלחת וצחצחתי את שיני. שנאתי את מה שראיתי במראה;
עיניים אפורות וריקות.
שיער חום מלא קשירות וקצר.
עיגולים שחורים סביב העיניים.
עצמות לחיים בולטות.
עצמות הבריח בולטות.
עור חיוור.
שיער חסר חיים וברק.
אך ידעתי שאני זו שגרמה לזה. ומשום מה, זה לא עזר לריגשות השנאה שלי כלפי עצמי.

היום השבעה עשר לניסוי: התאריך: 17.1.2018: יום שלישי:

"תקשיב לי, ותקשיב לי טוב, הארי," שמעתי את קולו של ליאם. "תפסיק להציק לאיזבל אחרת-" הארי קטע אותו. "אחרת מה? ליאמו, אני יותר חזק ממך, אז לא חבל? למה שלא תצטרף לחבר'ה וביחד נגרום לטעות הזו להיעלם?" הארי שאל את ליאם וליאם הניד בראשו בגיחוך, "אני, לעומתך הארי, נאמן לחבריי. ואתה? אתה לא אחד מהחברים שלי! אתה חתיכת חרא אם אתה ככה מתעלל בנערה שלא עשתה לך כלום!" ליאם הטיח את גבו של הארי בקיר כמה פעמים.
"גם אתה זה שהעציב אותה, ליאם. אני לא התעלמתי ממנה בזמן שהשתעשענו איתה, אתה זה שצפה בה ברחמים."

הנחתי את העיפרון על המחברת והכנסתי אותה לתיק. אז ליאם לא התכוון לפגוע בי? הארי הכריח אותו לעשות זאת? טוב, ככה זה נשמע.
ירדתי מהעץ עליו ישבתי כשתיקי על גבי, והתקדמתי אליהם. "היי, ליאם. אתה בא? יש עכשיו ספורט מעורב כי המורה של הבנות חולה." אמרתי, הפתעתי את שלושתינו.
ליאם הנהן אלי ושחרר את הארי והלכנו לשיעור ספורט.

"את לא כועסת עלי?" ליאם שאל בחדר ההלבשה בזמן שחיפש בארונית שלו את הגופיה שלו.
"לא, שמעתי את השיחה שלך עם הארי," מלמלתי והוא הסתובב אלי בחיוך מלחיץ, "אז את לא כועסת עלי?" שאל, כאילו זה הדבר היחידי ששמע מהמשפט. "לא, ליאם. אני לא." אמרתי בגיחוך ובין רגע זרועותיו השריריות של ליאם עטפו אותי בחיבוק.

לאחר שיעור ספורט שוחררנו הבייתה, אימו של הארי התיידידה עם אימי. אז הארי הסיע אותי היום לביתי, הנסיעה לוותה בשקט מביך, עד שהארי דיבר, "מה את כל הזמן רושמת שם?"
"אני רושמת סיפור." שיקרתי. "תביאי לי לקרוא." קרא בהתלהבות של ילד קטן. גלגלתי את עיני, "אתה נוהג."
"אז מה?"
"אז אנחנו נעשה תאונה!" צעקתי. הוא גלגל את עיניו, "אני יקרא את זה בבית שלך." קבע. "לא."
"כן."
"לא."
"כן."
"אמרתי לא, אז זה לא! מה כל כך קשה להבין?!" התעצבנתי עליו והוא חייך בזחיחות. "תעצור," אמרתי, אך הוא היתעלם. "אמרתי פאקינג תעצור!" צעקתי והוא עצר בצד. "ביי," אמרתי וזינקתי מהמכונית למדרכה וסגרתי את הדלת בטריקה רועמת והמשכתי לבייתי, ברגל.

הגעתי מתנשפת לביתי ועליתי לחדרי מיד. נשכבתי במיטתי על בטני כשרגליי מסוקלות מעלה.

•●•●•
לסיכום: ביום השבע עשר של הניסוי: גיליתי שליאם התנהג חרא כי הארי אמר לו.
הארי לא הרביץ לי היום.
ונשארו עוד 12 יום עד לסיום הניסוי.

הנחתי את המחברת במגירה ונעלתי אותה, נשכבתי על גבי ושמתי את ידי מאחוריי ראשי ועצמתי את עיני.

תגיבו ותצביעו♡