Just an experiment?

Chapter 21:

פרק 21:

"איזי!"

"מה?"

"רדי למטה, יש כאן מישהו בשבילך!" אימי צעקה לי מלמטה. אולי זה ליאם!
במהירות שמתי את רגלי בנעלי הבית הסגולות שלי וירדתי למטה, התמלאתי באכזבה, זה לא היה ליאם.

"ה-היי, מה אתה עושה פה?" שאלתי אותו בזמן שנכנס, הוא לבש חולצת טי כחולה ארוכה ומכנס ג'ינס שחור ארוך ומעיל עור הוחזק בידו. "היי גם לך, חשבתי לקפוץ לבקר, את יודעת." לא אני לא, מה הוא עושה כאן? הוא לא ענה על שאלתי. "תתלבשי איזבל." אימי הורתה לי ואני בלית ברירה עליתי לחדרי והתלבשתי בבגדי השחורים.

היום העשרים ואחד של הניסוי: התאריך: 21.1.2018: יום שבת:

נייל לקח אותי לטייל בפארק, כמו דייט. הוא חדש כאן בעיר אבל הוא אמר שהוא גדל כאן במחצית מילדותו.
מסתבר, שהוא גם עבר בריונות והוא רוצה להגן עלי מפני הבריונים שלי.

בהצלחה לך, נייל.

בטיול הקטן שלנו בפארק, הוא התעקש שניקנה גלידה ואני הסכמתי בלית ברירה.
"איזה טעם?" המוכר שאל בקול משועמם, נראה כי אין לו לקוחות, טוב, מין הסתם, חורף עכשיו.
"שוקולד ווניל ותות ופצפוצים ופודג'." נייל אמר ואז הפנה את מבטו אלי, "מה תזמיני?"
"וניל." אמרתי בהחלטיות. אני ממילא אזרוק את זה כשלא יראה. המוכר הסתכל עלי ועיניו אורו פתאום והוא החל לבצע את עבודתו במרץ. כשהגיש לי את הגלידה היה שם פתק, פתחתי אותו והיה רשום שם את מספר הטלפון שלו ואת שמו.

"אז," נייל התחיל.
"אז," חזרתי אחריו.
"איך החיים?" נייל שאל וצחקקתי מעט, זו שאלה כל כך נדושה ומטומטמת. "יש לך צחוק יפה." נייל אמר בקול מרוחק מעט. השפלתי את ראשי, "תודה." מלמלתי.

לאחר בערך שעה שהסתובבנו שם וראינו את ליאם, הארי ולואי מדברים, החלטנו לחזור לבתים.
נייל ליווה אותי עד לפתח בייתי למרות שהתעקשתי שלא, אך הוא התעלם מזה.

"ביי, נייל. נהניתי היום." אמרתי בחיוך קטנטן. נייל רכן לכיוון פרצופי ונישק את אחת מלחיי, "ביי, איזי. גם אני נהניתי." הוא לחש באוזני והלך.

◇◆◇◆◇

לסיכום: היום העשרים ואחד היה: הכי טוב מבין כל הימים של הניסוי הזה.

סגרתי את המחברת והסתכלתי בחלון, ראיתי את חדרו של ליאם מחלוני, החדר היה מסודר להפליא ובו ישבו ליאם, לואי והארי. מה פספסתי כאן?

♧♢♤
ניילר כזה מושלםם
סוו, תגיבו ותצביעו♡