יום שבת היום, לכן לא אפגוש את נייל השמוק הזה או את הארי והחבורה שלו.
אבל כנראה שלגירל היו תוכניות אחרות.
היום העשרים ושמונה לניסוי: 28.1.2018: יום שבת:
היום לא עשיתי משהו מיוחד חוץ מלבכות.
בכיתי כי אני טיפשה.
בכיתי כי אני מטומטמת.
בכיתי כי אני האמנתי לו.
בכיתי... פשוט בכיתי על החיים הפטתיים שלי.
*
נייל תקתקת בדלת ביתי ואימי הכניסה אותו. הוא עלה לחדרי והתיישב לידי על המיטה, הרגשתי את זה כי המיטה שקעה איפה שישב.
"איזי, אני מצטער. הארי איים עלי." נייל אמר בקול עצוב ומתחנן, ידו מלטפת את גבי. "אני גם מצטערת, נייל." לחשתי ושיניתי תנוחה. שמתי את ראשי על החזה
השרירי שלו והוא עטף אותי בידיו החסונות. "זה אומר שאת סולחת?" שאל בתקווה, ברוב טיפשותי, הנהנתי לחיוב.
אני ונייל הלכנו לטייל בפארק. קרני השמש הגיחו מבעד לעלי העצים. זה היה יפה.
כשהגענו לאגם כלשהו, התיישבנו על שפתו. נייל מחבק אותי ולוחש לי שהוא אוהב אותי כל כך. הלוואי והיה לי את האומץ לומר לו את זה גם.
פעם מישהו חכם אמר לי, שכשמשהו נאמר יותר מפעם אחת בתדירות גבוהה הוא מאבד את משמעותו (בני הנפילים 2.)
וזה גורם לי לתהות, מתי בדיוק זה יאבד את משמעותו? והאם נייל אומר זאת הרבה פעמים בשביל שזה יאבד את משמעותו?
אני מניחה שלעולם לא אדע.
•●•●•●•
לסיכום: היום העשרים ושמונה של הניסוי היה: קצת יותר שמח מהשאר.
חייכתי בעודי סוגרת את המחברת ונשכבת על גבי על המיטה, כן, אכן זה היה היום המאושר ביותר בחיי.
♧♢☆
אז... החדשות הטובות הן שעברתי על הפרקים ועדכנתי אותם לסיגנון הראשון.
והחדשות הרעות הן שאני עוברת על העונה השנייה וייקח לי די זמן לעבור על כולה למרות שהיא די קצרה.
אני מאוד אשמח אם תגיבו ותצביעו יותר.. לא שאני מתלוננת, כן? אבל זה יכול להיות נחמד שיהיו יותר הצבעות ותגובות.
YOU ARE READING
Just an experiment?
Fanfic|פאנפיק על וואן דיירקשן| בשביל אמי היה זה רק ניסוי, אולם בשביל היה זה קצת יותר מניסוי. רשמתי במחברת השחורה שאמי נתנה לי את מהלכו של כל יום. בסוף החודש, היא תדע מה עובר עלי בעקבות הניסוי שלה, אך כעת לא יותר לי אלא לעבור אותו לבד. אבי כל היום במשרדו...
