Just an experiment?

Chapter 16:

פרק 16:

ציוץ הציפורים חדר לאוזניי. התהפכתי במיטתי וכיסיתי את פני בכרית.
ציינתי את העובדה שאני שונאת בוקר?
כי אם לא אז; אני שונאת בוקר.

יום שישה עשר של הניסוי: התאריך: 6.1.2018: יום שני:

הגעתי לבית הספר והוא היה שונה, מכמה סיבות:
1. אף אחד לא הציק לי.
2. אף אחד לא קרא לי בשמות גנאי.
3. אף אחד לא הרביץ לי.
4. המסדרונות היו שקטים.
5. אני חושדת שהגיע עוד מישהו לבית הספר.

התהלכתי לכיתה, מנסה לא ליצור רעש, אך בשל חוסר מזלי, התנגשתי במישהו. במהירות התרחקתי מהנער הזה וראיתי כי התנגשתי ברוי.

היום הזה לא יכול להיות יותר גרוע.

"איזי, היי," רוי אמר. "מה קרה? את נראת נסערת."
"שום דבר שאמור לעניין אותך. עכשיו, שחרר את היד." אמרתי בקרירות והוא רק הידק את אחיזתו בידי. "את תתני לי הזדמנות שנייה?"
"תשכח מזה."
"אם כך," אמר בחיוך מעוש, "תשכחי גם את משיחרור ידך."

רוי גרר אותי איתו כל היום. ומהרגע שפגשתי אותו היום שלי אוטומטית הפך נוראי.

"היי אחי, אני רואה שמצאת בת זוג למסיבה הערב." הארי אמר.
בת זוג?
"כן, איזבל היא בת זוגתי, הארי." רוי אמר במעט כעס. "אל תדאג, גם לי יש בת זוג." הארי אמר. "היכן היא?" רוי שאל אותו. "ממש כאן, היי אמה." אמה הסתכלה עלי במבט שיכול היה להרוג. "מה הפריקית עושה כאן?" ירקה בזילזול. רוי נדרך לצידי. "אל תקראי לה ככה." רוי הגן עלי. "זה בסדר, מתרגלים." השפלתי את ראשי, הרגשתי איך אחיזתו של רוי מרפה מידי ומיד שחררתי אותה. "היה ממש נחמד לבלות איתך רוי. אבל אני מקווה שזה לא יקרה שוב." אמרתי בנשימה אחת ורצתי משם לבית. הרי, נגמר יום הלימודים.

◇◆◇◆◇
לסיכום: היום השישה עשר של הניסוי היה כמו הקודמים לו.
ובסוף, רוי כן לקח אותי למסיבה שהארי אירגן אך השאיר אותי לבד ליד הבר - חזרתי לבית לבד - ונשארו עוד 11 ימים לסיום הניסוי.

סגרתי את המחברת והיתכסתי בשמיכה. לא נשארו עוד הרבה ימים.
עצמתי את עיני ונרדמתי.

♧♡♧♡
העלתי פרק מאחר ואני נשמה טהורה ואתן אוהבות אותי.. נכון?

ניילר שלי מצטרף עוד שלושה פרקים!!
והוא לא יהיה חרא כמו השאר.
ו... יש עונה שנייה -קצרה- ומוכנה.
אז ברגע שאגמור את את הסיפור הזה העונה השנייה תעלה... זה קצת מוקדם לדבר על זה אבל אני כל כך מתרגשתתת
סוו, לאב יה אול גירלס♡!

תגיבו ותצביעו♡