יצאתי לבית הספר כשאני לבושה במכנסים שחורים מבד מבריק ושרשרת תלוייה על המותן שלי, גופייה שחורה עם שרשראות מאחורה הייתה תלוייה על חלקי העליון.
היום העשרים ותשע לניסוי: 29.1.2018: יום ראשון:
המרחק בין אהבה לשנאה הוא דק מאוד. זה אומר שבין רגע האהבה יכולה להפוך לשנאה והשנאה לאהבה.
"את יודעת מה, איזבל. אני לא מבין מה מצאתי בך," נייל אמר לי ברשעות.
גם אני לא מבינה מה מצאתי בו.
"אני מצטער בכלל שהתנשקתי איתך אתמול בערב, זה היה הדבר הדוחה ביותר שעשיתי." נהם בלעג.
"אז למה עשית זאת?" לחשתי.
"כי התערבתי עם הארי שאצליח להשכיב אותך תוך יומיים. אבל עברו שלושה ימים ולא עשיתי זאת!"
ופה, האהבה הפכה לשנאה.
"אתה יודע מה, נייל? לך תזדיין." ירקתי.
"איתך? בשמחה." נייל אמר בכעס אך פניך הראו שעשוע. החבורה של הארי צפו בשעשוע במקרה.
"אני שונאת אותך, נייל."
•●•●•●•
לסיכום: היום העשרים ותשע של הניסוי היה: הורס שמחות באופן טוטאלי!
עד שהרגשתי שמחה, עד שחשבתי שמישהו לא שופט אותי בגלל החיצוניות, נייל הרס את זה.
טרקתי את המחברת וזרקתי אותה לרצפה. "אני כל כך שונאת אותך, נייל הורן!" צעקתי לכרית שלי, זה דווקא די שיחרר. זה שיחרר יותר מאשר לחתוך.
אני יודעת את זה כי נשברתי, כי חתכתי. אבל עכשיו אני מבינה שיש עוד דרכים להלחם בזה.
♧♢♡
פרק לפני אחרוןןןן
אני מצפה להרבה תגובות והצבעות!!♤
YOU ARE READING
Just an experiment?
Fanfiction|פאנפיק על וואן דיירקשן| בשביל אמי היה זה רק ניסוי, אולם בשביל היה זה קצת יותר מניסוי. רשמתי במחברת השחורה שאמי נתנה לי את מהלכו של כל יום. בסוף החודש, היא תדע מה עובר עלי בעקבות הניסוי שלה, אך כעת לא יותר לי אלא לעבור אותו לבד. אבי כל היום במשרדו...
