היום היה שמעמום טוטאלי. כרגיל.
אז אני הלכתי לתומי (ככה רושמים את זה?) ואז שמעתי צעקה "דניאללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללל" הסתובבי כדי לגלות שזאת אמילי חברה קרובה שלי "מה?" שאלתי אותה "אתה יודע שמצטרף הים תלמיד חדש? ואומרים שהוא חתיךך" היא צווחה "אוקי..... ו?" שאלתי "וזה אומר שגברת ריילי תומסון תנסנה לתפוס עליו בעלות!" היא ענתה "שיהיה לה לבריאות"
"אויש דניאל דניאל אתה לא יודע שיש שמועות שריילי היא היתה מלכת הבית הספר גם בגלגול הקודם שלה!" היא אמרה "ואת באמת מאמינה לשטויות האלה של גלגולי נשמות?" שאלתי "כן! בייחוד אם זה תורם לאתר רכילות שלי דני" היא צחקה "חה חה עכשיו בואי לכיתה יש אלגברה ובחיים של אל תקראי לי שוב דני ברור?" אמרתי וניסית להביאה לה את המבט המוות הכי טוב שלי ונכנסתי לכיתה
-אחריי בית הספר-
חזרתי הביתה פתחתי את הדלת ונכנסתי כמו תמיד לבית ריק וחשוך נעלתי את הדלת חיממתי את השניצולים ופסטה שאמי השאירה לי במיקרו ושמתי את האוזניות כדי למא את השקט הנורא הזה
לשקט אני שומע כל יום אבל עדיין לא רגיל אליו
היישבתי בספה אוכל ומסתכל באינסטגרם על הפוסטים החדשים של חברי הכיתה שלי ועצרתי בסטורי של ריילי ובהשטגים למטה היא שם "#גלגולינשמות" 'אויש נו באמת גם היא בשטויות האלה?? כאילו אני יודע שהיא קצת משובשת בראש אבל באמת?' חשבתי בקול רם בראשי
הזמן שהשיר התחלף היה קצת שקט
שקט שאם אני הייתי הסיבה לו היו אומרים לי "למה אתה לא מדבר הרבה?"
"למה אתה כזה שקט"
ואני תמיד עונה
"אני לא אומר לך למה את כזה רועש למה את לא סותם? נכון? כי זה חצוף אז למה מותר להגיד לי לעשות יותר רעש שזה משהו שאני שונא?"
כי אני באמת לא מבין
למה?
למה
למה להם מותר להגיד לי לדבר ולצאת מאזור הנחות שלי
כשאני כבר עשיתי את זה שבאתי לפה וניסיתי לדבר איתכם?
כשאני לא רוצה? או שזה מרגיש לי לא בנוח?
אבל אני לא יכול להגיד להם תסתמו, תהיו בשקט בבקשה תכנסו לאזור הנוחות שלהם?
למה בגלל שזה לא נחמד?
כי זה פשוט מגוחך
למה אני אוהב ושונא את השקט בו זמנית?
ולא משנה עד כמה תנסו ואולי תצליחו אני בחיים לא ירגיש שייך?
כאילו אני לא אמור להיות פה
לאט לאט החלטתי להפסיק את המחשבות כי הן הופכות אותי לדיכאוני ואני לא אוהב את זה גם לא הפסיכולוגית שלי חשוב לציין.
ונשכבתי לישון שנ"צ כי למה לא?
נרדמתי אחריי המון זמן של בהייה בתקרה
-
אני רואה איש, נער עם שיער חום בהיר בשונה מהג'נג'י שלי עניים ירוקות כמו אמרלד (הכותבת- היהיהיהיה מיינקראפט)
כרגע נראה שהוא מדבר עם איש מבוגר עם שיער לבן ארוך "למה אני ???" הנער שואל "כי אתה לא הוכחת את עצמך עדיין" המבוגר ענה בקלילות "אבל אני נלחמתי במלא קרבות!" הנער התנגד "כןכן אבל זה לצבא אתה צריך להוכיח את עצמך לאביך ובעיקר לסביך. הנסיך לורן" המבוגר אמר הפעם בקול קודר יותר
"נו באמת" אמר הנער ששמו לורן מסתבר
טוב בוא מלכי העתידי אתה צריך להתקלח" אמר המבוגר והשניים יצאו"
ואז התעוררתי עם סחרחורת איומה ניסיתי לעמוד וקרסתי על ריצפה במיידי התיישבתי ומצמצתי במהירות והתחלתי להתפקס והצלחתי לעמוד ומעדתי לעבר השירותים כדי לשטוף פנים ולהתפקס יותר
והתארגנתי לישון עוד כי עכשיו לילה וישנתי יותר מידי אז רוב הסיכוי שאני יהיה בטלפון.
-------------------
אז החלטתי לכתוב כרגע את הספר הזה ואולי אני יעשה גם את הרעיון השני
YOU ARE READING
#מלךלשעבר
Fantasyדניאל בן ה16 לא מאמין בגלגול נשמות וכל האלה עד שיום אחד הכול משתנה...... האם זה יהיה לטובה? ואם כן של מי? ---------- הכותבת-היי אז הספר כבר לא מוקפא אבל העלה איטית תודה רבה על הסבלנות של כולם.ן וסליחה ביייייי
