"אממממ לורן אתה בטוח שאנחנו הולכים בדרך הנכונה?" שאלתי בפחד "כן כן יש פה את העקבות שלה" לורן אמר והמשיך להתרכז בעקבות ולאן הן מובילות ופשוט התעלם ממני "אה" אמרתי וניסיתי להתרגל לחושך ולערפל הכבד ואז שמעתי רעשי אש 'אולי זאת לילי!' "הייי לורן יש רעשים שבכיוון הזה!" אמרתי והצבעתי על מקור הרעש "בוא" הוא ביקש וגרר אותי לכיוון הוא מלמל מלא דברים אבל ממה שהבנתי הוא אמר שילוב של "נו נו נו איפה היא......?" ו- "זה לא קורה זה לא קורה לי" מלא פעמים.
הגענו למקום ממנו שמעתי את רעשי האש וראיתי שהיה שם רשום באש על הדשא "LOL אתה בחיים לא תתפוס אותי פרינססה!".
'אוי.......לורן כנראה התעצבן.......' חשבתי והסתובבתי לראות את לורן וראיתי שהוא בפשוט עומד שם עם להבות של אש בידיו. חזרתי להסתכל על הכיתוב וראיתי שעכשיו האש גבהה נהייתה איזה 11 מטר "לורן מה מה אתה עושה?" שאלתי וניסיתי לא להתחרפן.
"שקט" הוא אמר בתוקפנות וחזר להתרכז בלהגביר את האש "לורן! לורן! לורן! לורן תירגע עכשיו! אתה שורף את כול היער!" צעקתי לו "זה טוב ככה המפלצת הזאת תמות סוף סוף" הוא אמר וניצוץ שמחה קטן בענייו.
כל כך פחדתי. כל כך פחדתי מזה שהוא לא מבין שהוא שורף גם אותנו. ניסתי להתקרב אליו שוב פעם האש פגעה בי והכוותה את המרפק שלי "אחח" קראית הכאב שלי נשמעה באוזניי לורן וכיבה את האש שמפרידה בנינו 'מה אני עושה' חשבתי כשהסתכלתי על העצים הגבוהים שמכושים בלהבות חמות, על היד שלי עם הכוויה ועל לורן.
'לא אני לא אבכה זה לא סיבה לבכות לבכות זה לחלשים' הזכרתי לעצמי שוב ושוב בראשי.
'אני רוצה שהוא יהיה שמח אבל זה? זה לא בסדר יש פה עוד חיות חוץ לילי אני אני חייב להרגיע אותו אבל איך?' חשבתי כשראיי מין אוגרים חמודים אבל האוגרים האלו היו יותר עגלגלים ויותר פרוותיים עם עניים שחורות גדולות.
'שיט יש לי רעיון אבל.... נו באמת זה הדבר היחיד שיש לי' חשבתי והתקרבתי יותר ללורן "תסתכל עליי" פקדתי אבל הוא לא הקשיב אז שמתי את ידי על הלחיים שלו והכרחתי אותו להביט בי "זה לא בסדר אתה לא יכול לשרוף את היער הזה" אמרתי לו ונישקתי אותו. נשיקה לא קצרה אבל לא ארוכה ומגעילה אלא כמה שניות אבל זה היה נעים, לי לפחות, הוא מעד לאחור בהלם "אני אני מצטער הייתי בסערת רגשות אני" לורן ניסה לגבש משפט אך ללא הצלחה "זה בסדר הכי חשוב לא הרסת את כול היער" אמרתי והבטתי ב-15 עצים שרופים וכמה פרחים שעכשיו הם אפר. 'שיט שיט שיט שיט מה עשיתי??? עכשיו הוא ישנא אותי......!!!!!' נלחצתי ונכנסתי לפאניקה קטנה.
"אתה יודע מה? בוא נלך למלתילדה היא תעזור לך" לורן אמר וגרר אותי היער הזה "תעזור לי במה?" שאלתי "עם המציאות החדשה שלך דניאל" נאנח לורן. הוא הוביל אותי לארמון גדול שעשוי מאבנים צמחים טיפסו על המגדלים שלו. אני רק עמדתי והבטתי בארמון הענק בחלונות הזכוכית שקרני השמש השתקפו מהן, אני רק עמדתי שם בהלם מהיופי של הארמון הזה "יפה אה?" לורן קרץ לי והסמקתי "אה אמ כן זה מאוד יפה זה פשוט וואו" אמרתי וזה הרגיש לי יותר כמו מלמול "טוב בוא ניכנס" הוא אמר,
"רגע מה זאת אומרת ניכנס אתה אתה הנסיך?" שאלתי במסדרון "כן דה" הוא גלגל עניים "זה למה לילי קוראת לך פרינססה?" שאלתי "כן, בעצם לא כלומר היא ואני היו פעם חברים טובים כשאני הייתי בן 3-5 והיא תמיד צחקה על זה שהתנהגו אליי כמו נסיכה שלא יכולה לעשות כלום כמו פרינססה" הוא צחק "אבל אז סבא שלי הסביר לי שהיא מפלצת ושאסור להתקרב אליה, הוא אמר לי את זה כשהוא מצא אותנו משחקים תופסת ואז הוא הסביר לי כמה מפלצות הן נוראיות, אכזריות וחסרות רחמים הוא סיפר לי שהן הסיבה שאבי מת ואמי ברחה. ובפעם האחרונה שנפגשו היא הביא סלסילת פיקניק והיא אמר היא רוצה להראות לי חרב החדשה, הסכמתי רק כי הייתה לי תוכנית" הוא עצר וחייך בערמומיות והמשיך "אז היא הניחה את החרב החדשה שלה בידי ואני כמו יורש כתר, מלך עתידי ואביר טוב החזקתי בידית וניסיתי להרוג אותה אבל כול מה שהצלחתי לעשות זה להשאיר צלקת על הלחי שלה והיא שרטה אותי בצוואר שלי" הוא עצר רגע והצביע על הצלקת שלו "ניסיתי להרוג אותי שוב אבל היא הצליחה לברוח שוב ושוב אני כבר כל כך מתוסכל אתה לא מאשים אותי נכון?" הוא שאל אותי עם מבט עצוב ומשכנע שנראה שרק זקוק לרחמים.
אני כעסתי עליו אבל לא רציתי לכעוס, או לפחות לראות לו את זה זה לא מגיע לו.
"כן ברור זה אשמת סבא שלך הוא לא היה צריך להכריח אותך להרוג אותה" אמרתי כדי לנחם אותו הוא חייך חיוך מתוק ואמר "תודה דניאל" הוא בהה בעניים שלי ואני בשלו וזה משך לכמה דקות, כמה דקות בהן התחבקנו ובהינו אחד בשני בלי לומר מילה. אני רק מתפלל הוא לא יכול לראות את הסומק על פניי למרות המסדרון הזה מאוד מואר הוא התקרב אליי טיפה כאילו הוא עומד לנשק אותי ולא יכולתי לעשות כלום חוץ מלבהות בשפתיים שלו, אני הייתי קפוא ואז ברגע אחד הוא התרחק משגורם לי להתחנן לחום ולחיבוק שלו שוב "סליחה בוא נמשיך אנחנו כמעט אצלה" הוא אמר ויכולתי לראות סומק ורדרד על פניו.
"שניכנס?" הוא שאל והצביע על דלת מוזהבת גבוהה
"כן"
--------------------
אנג ווי מיט אגין
סורי שלא היה פרק מלא זמן
תודה רבה שאתם.ן קוראים.ות את הסיפור שלי!!!
2 שאלות:
מה אתם.ן חושבים.ות על לילי?
הסיפור מעניין בנתיים? ותגידו את האמת אני אקבל גם "לא" הכול בסדר
טוב ביייי
YOU ARE READING
#מלךלשעבר
Fantasyדניאל בן ה16 לא מאמין בגלגול נשמות וכל האלה עד שיום אחד הכול משתנה...... האם זה יהיה לטובה? ואם כן של מי? ---------- הכותבת-היי אז הספר כבר לא מוקפא אבל העלה איטית תודה רבה על הסבלנות של כולם.ן וסליחה ביייייי
