#מלךלשעבר

6

נ.מ לורן (חד פעמי אלא אם תכתבו שלי בתגובות שתרצו עוד נ.מ שלו)

'נו נו  נו נו למה הוא לא מתעורר??' חשבתי בעודי מחזיק לדניאל את היד. מבטיח לו הבטחות שווא "בבקשה תעורר דניאל בבקשה" אמרתי ושמתי לב שאמילי הלכה 'נראה לשירותים כדי לשטוף את הפנים' עניתי לעצמי וחזרתי לדבר לדניאל כשאני חסר תקווה

"אני....אני... אני לא יכול להגיד את זה אבל בבקשה תתעורר דניאל" ביקשתי

ואני מודע לתוכנית המקורית שלי ולמה שהיא תדרוש ממני הבעיה היא  סופה של התוכנית כי את הסוף אני לא ממש מחבב

צעקה חזקה קטעה אותי ממחשבותי וראיתי את דניאל יושב על מיטת בית החולים מלא בפחד והפתע בעניו "דניאל?! אתה בסדר?!" שאלתי "מהה? מה הולך פה? איפה אני? מה......לא היינו בממלכה הזאת? שהיה בה מלא בניינים גבוהים???!!"הג'ינג'י שאל 

"מה? על מה אתה מדבר איזה בניינים? ולא אתה הייתה פה איתי ועם אמילי למרות שהיא כרגע בשירותים" עניתי לו הוא הסתכל עליי ובלבול בענייו 

אני יודע על איזה בניינים הוא דיבר. הוא דיבר על הבניינים בממלכה שממנה באתי. גדלתי אם תרצו לדייק.         באותו רגע אמילי נכנסה לחדר והיה נראה השיא עומדת לפרוץ בבכי מחדש וכולם מאמציה להרגיע את פניה ייעלמו "דניאל!" היא צווחה מעושר מבטו השתחרר ממני והופנה לאמילי ולא יכולתי שלא להרגיש קצת קנאה על כך. היא רצה עליו וחיבקה אותו חזק "אני לא מאמינה דניאל אני כול כך דאגתי לך!!!" היא אומרת ודמעות מרטיבות את לחייה "היי היי תרגיעי בואי שבי לידי אני בסדר עכשיו אבל מה קרה לי? וכמה זמן בדיוק ישנתי?" דנאל שאל "אממ הרופאים אמרו שהתייבשת ואז התעלפת וישנת שבוע" את החלק האחרון היא אמרה בלחש  כאילו היא לא רוצה שהוא ישמע, אולי היא מפחדת מהתגובה שלו כי ענייו נפתחו לרווחה "מה......? ש-ש-שבוע שלם!?" הוא מלמל.                                                                                                                                                                     'כן דניאלוש שבוע של סבל ולחץ שלא תתעורר אי פעם ואני לא יוכל לשמוע את הקול שלך יותר ואני לא הוכל להשלים את המשימה שלי' חשבתי על התשובה שלי אליו אבל במקום לומר לו את זה שתקתי אמילי חיבקה אותו שוב ואמרה "זה בסדר אתה בסדר עכשיו אני ולורן כאן איתך אני כול כך אוהבת אותך דניאל" "גם אני אוהב אותך שיהיה לך ברור כן? ותודה" הוא צחקק "כן כן ברור לי ותודה על מה?" היא שאלה בסקרנות "על זה שנשארת פה איתי ולא הלכת" הוא ענה בעצבות שלא מתאימה לו "למה שאני אלך?- אה הו סליחה נכון" היא השתתקה מייד וסקרנות החלה לבעור בי 

'לאלא לורן זה היה לא מנומס לשאול אותו אתם לא מכירים כל כך הרבה זמן כולה איזה שבוע שבועיים מקסימום חודש' הזכרתי לעצמי "טוב אני אשאיר אתכם לבד ואלך לקנות אוכל מה בא לכם?" שאלתי הם ענו לי וכמו שהצהרתי הלכתי לקנות אוכל. התיישבנו ואכלו לבסוף כשהיינו צרכים ללכת הביתה הרופאים ביקשו מדניאל שישאר לעוד לילה אחד כדי לבדוק אותו ואם מישהו יכול להישאר איתו רציתי להתנדב אבל  1. שוב אני לא מכיר את דניאל כול כך ולא רוצה לגרום לו אי נוחות ו2. כשהרופא אמר את זה דניאל ואמילי הסתכלו אחד על השניי במין הסכם  ודניאל חייך את החיוך המתוק והקטן שלו אז הלכתי הביתה לדירה הקנויה שסבי נתן לי למשימה שלי

נעלתי את הדלת וזרקתי את עצמי לספה עם רק מחשבה אחת בראש 'אני לא יכול להתאהב בדניאל אני לא יכול יש לי משימה לעשות ואם אני אתאהב בו זה יהרוס הכול'

-----------------

אז סליחה שהפרק קצת קצר ושלא העלתי מלאאאא זמן אני פשוט חסרת מוטיבציה (תביאו לי קצת מהמוטיבציה שלכם.ן יא קמצנים.ןת!)

אבל אני מבטיחה שאני אנסה לעלות יותר! רוב הסיכוי שאני יעלה הרבה בחופש הגדול!!!

ביייייייי