#מלךלשעבר

8

בדרך למקום הזה שלורן אמר לי ללכת אליו שתקתי כי לא ידעתי מה לומר זה כאילו אני יכול להגיד לו "היי לורן, לורנוש לאן אתה חוטף אותי?" 

אז פשוט חשבתי בניגוד לרצוני על התאונה.....התאונה לקחה ממני את הורי ואחי הקטן הכול קרה לפני בדיוק ארבע שנים כשהייתי בן 12

*קולות של פאלשבק*

"אמא!" אחי הקטן, ג'ואי צעק "כן חמוד?" היא שאלה ברכות עם חיוך הקטן על פניה "אני יודע לאיזה מסעדה אני רוצה ללכת ליום הולדת שלי!" הוא אמר 

זה מין מסורת שיש לנו:

ביום ההולדת החוגג בוחר את המסעדה שאנחנו הולכים לאכול בה ולחגוג לו יום הולדת עם המשפחה המצומצמת.

"הו יופי מתוק! איזו מסעדה?" היא שאלה הסל כביסה עדיין בידיה "אני רוצה ללכת לxxxxxxx יש שם את הוופל בלגי הכי טעים בעולם!!" הוא ציין "יותר טעים משלי? שאלתי "לא!! שלך זה הכי טעים ביקום!!" הוא אמר וחיבקתי אותו. "טוב תתארגנו אבא תכף יגע מהעבודה ואז הוא התקלח ונצא לחגוג ג'ואי יום הולדת חמש!!" הוא אמרה ומיהרתי למקלחת לפני שג'ואי יגמור לי את כול המים החמים. "נו באמת דני!" הוא התלונן וצחקתי "נו עוד כמה דקות אני יוצא!" אמרתי ואחריי כמה זמן יצאתי ג'ואי הזעיף פנים אליי ונכנס למקלחת.

אחריי שאני. ג'ואי והוריי התארגנו התחלנו לנסוע במכונית למסעדה. ג'ואי השקיף מחלום על העיר ואני הסתכלתי עליו ועל הדמוה בנינו שזה לא הרבה כלומר לשנינו יש שיער ג'ינג'י אבל זהו לו יש עניים ירוקות ולי חומות, לי יש מלא נמשים ולו אין אפילו לא אחד. אבל אני מת עליו על האח הקטן שלי.

הגענו למסעדה וג'ואי הזמין את הוופל בלגי הכי מושחת שיש להם ואני את האוראו אני לא ממש אוהב מתוק, הוריי שילמו את החשבון וחזרנו למכונית.

באמצע הנסיעה מישהו מוזר שהזכיר קצת תיש במכונית בצבעה אדום בורדו כהה ומלכותי נכנס בנו וגרם למכונית שלנו לעוף ולהתהפך ושם אבדתי את ההכרה

אני זוכר שהתעוררתי בבית החולים עם מלא דברים מחוברים אליי והתחלתי להילחץ "איפה אמא ואבא שלי?איפה ג'ואי?" שאלתי בהטרף את האחות ששמרה עליי "ששש חמוד הכול יהיה בסדר אנחנו צריכים לבדוק אותך ואז נדבר בסדר?" היא אמרה "אוקי" אמרתי ונכנס לחדר עוד רופא והתכילנו לבדוק שאני בסדר 

"טוב אנחנו מצטערים דניאל אבל ההורים שלך ואחיך הם... הם לא שרדו את התאונה  אנחנו עשינו את כול מה שיכולנו" הרופא אמר והרכין את ראשו "אז לא עשיתם מספיק!!" צעקתי וניסיתי לעמוד אבל נפלתי במיידי "הי הי דניאל אל תנסה לעמוד כזה מהר" האחות אמרה והושיבה אותי בחזרה על המיטה " אנחנו מצטערים אתה תהיה עם דודה שלך אלינור" הרופא אמר 'לא לא אלינור היא שונאת אותי!' חשבתי 

למוחרת הלכתי לבית של דודה שלי נכנסתי וסידרתי את הדברים שלי אז היא נכנסה עם שערה הלבן בקוקו גבוה ופרצוף חמוץ ומכוער "כמה דברים שאני צריכה להביר לך אם אתה הולך לגור בבית שלי 1. אני לא הולכת לדאוג לך את כבר נער תדאג לעצמך 2. אם אתה מספר על הייחס שלי אליך כרע אתה יוצא מבית וגר ברחוב ו-3. לא להפריע לי ברור?" היא אמרה והלחיצה אותי "א-א-א-אוקי... ב-ב-ברו-ר-ר" גמגמתי בלחץ "יופי עכשיו תתכונן להלוויה" היא אמרה 

אני שונא אותה אני שונא אותה אני שונא אותה אני שונא אותה אני שונא אותה

איך היא אמא הנחמדה והמתחשבת שלי אחות של המכשפה הזאת!!!??!!?

אבל את כול שאר היום אני לא זוכר חוץ מכמות הדמעות שנזלו מעניי

אזהרת ספויילר: הרבה, הרבה דמעות

נזכרתי בכול זה והדמעות החלו לצוף שוב "לא לא שיט די" לחשתי "מה קרה?" לורן הסתובב אליי בדאגה אבל השפלתי את המבטי 

הוא חיבק אותי ואמר "שששש היי מה קרה? אתה רוצה להגיד לי?  אתה לא חייב כמובן" ולא הצלחתי לעצור את דמעות שמכנימות עכשיו את חולצתו של לורן הוא הסתכל עליי ואני עליו, הוא נגב לי את הדמעות ואמר "ששש הכול יהיה בסדר" 

--------------

יאיייי לעשות טראומה לדמיות שלי!!!!

נו מה אומרים.ות על הפרק?

שמתי קצת לכם.ן קצת לוניאל 

(ככה השם של השיפ? שלהם כי אני לא זוכרת)

בייייייייייי