אז הפרק הזה הולך להיות עצוב וחלק מנ.מ כללית
⚠️שנאה עצמית⚠️
⚠️פגיעה עצמית⚠️
⚠️קללות?⚠️
וזהו נראלי
מפחיד לא?
חיחיחיחי
--------------------------
נ.מ כללי
אמילי עמדה מול המראה.
מול הנערה המעצבנת, המגעילה, הדוחה, המכוערת והשמנה שבהשתקפות שלה, שהורין קוראים לה אמילי. היא הרימה מעט את חולצתה כדי לראות את בטנה הבלתי- נסבלת שלה ומחצה אותה באצבעותיה "למה את כול כך שמנה!" צעקה לנערה במראה.
היא שרטתה את בטנה.
"למה את כול כך מכוערת!"
היא שרטתה את בטנה שוב.
"איך ריילי אוהבת יצור מטומטם ומכוער כמוך!"
היא שרטתה את בטנה פעם נוספת.
דם התחיל לצוץ מהחתכים אבל לא היה לה אכפת להפך היא נהנתה מזה.
'אם מספיק דם ינתז אולי אני ארד במשקל' חשבה בסתר.
"את כול כך מגעילה!"
שריטה נוספת
"את.....את....את בחיים לא תהיי יפה! לא משנה מה!"
עוד דם, עוד שריטה. לא מספיק.לא מספיק.
"די די די תפסיקי! למה את קיימת בכלל!"
עוד שריטה, עוד דם, עוד דמעות. לא מספיק.
"את אפילו לא יכולה לעביר יום בלי ממתקים! בלי החרא הזה!"
דם .דם. דם. דם היה כטיפות על הרצפה ועל גופה השמנמן של אמילי.
"אם תמותי אף אחד לא התגעגעה עלייך! תמיד יזכרו אותך כ'הילדה השמנה'!"
אמילי הביטה במראה בגועל, בשנאה ואכזבה שזאת היא. והיא לא יכולה להשתנות. כול הדיאטות המחורבנות שאמא שלה הציעה וגרמה לה לעשות לא עוזרות הן אף פעם לא עוזרות.
וכול ההערות של בני משפחתה המבוגרים מכאיבות כול כך יותר המשריטות.
כול מה שאמילי יכלה לעשות זה לשרוט ולתהות למה היא לא יכולה להשתנות.
אמילי בזריזות וקריאות כאב קלות נקתה את בטנה ואת חדרה והעלימה את המגבונים אל הפח העמוק ונשמה לרווחה כשזכרה שהוריה ואחותה בחופשה ואף אחד לא יפריע לה.
או ככה נדמה לך כי למרבה הפתעתה נשמעו דפיקות בדלת.
נ.מ אמילי
אחריי שניקיתי את בטני היו שם בערך 14 חתכים אדומים ומגעילים בדיוק כמוני אבל לא היה לי שום חרטה על מה שעשיתי.
רציתי ללכת לעבר המשקל כדי לבדוק אותי כמו בכול בוקר אבל נשמעו דפיקות בדלת 'שיט העניים שלי עדיין אדומות מהבכי
רק שזאת לא תהיה ריילי רק זאת לא תהיה ריילי'
זאת הייתה ריילי
לעזאזל עם המזל שלי.
"הי ריי מה קורה?" משחתי באפי "בסדר אבל איך את אמ?" היא שאלה בדאגה והנתתי לה להיכנס הביתה, היא התיישבה על ידי בספה וחיבקה אותי.
את החיבוק שכול כך רציתי.
שלא מדברים בו
שלא שואלים אם הכול בסדר ואני מרגישה שאני חייבת להגיד כן כדי לא להיות נטל על אנשים אני מעדיפה לשמוע אחרים מאשר לדבר על עצמי.
אבל ריילי כן שאלה אותי "מה קרה ואל תגידי שהכול בסדר העניים שלך אדומות" היא פסלה לי את התשובה ועל כך אני אשמור לה טינה "סתם זה אני כנראה רק מתגעגעת לדניאל" חצי שיקרתי.
כי כן אני מתגעגעת לחבר הכי טוב שלי מכיתה ז' אבל אני לא יוכלה להגיד לה מה קורה לי באמת היא לא תאהב את זה, היא לא תאהב אותי.
"היי זה יהיה בסדר הוא יחזור זה רק חופשה בלונדון" היא הזכירה לי שוב ושוב "היי יש לי רעיון מה דעתך שאני יכין לנו שוקו ונראה את הסרט רפונזל?" היא שאלה "סבבה אל תכניסי מרשמלו שוקו זה יותר טעים בלי" ציינתי "מוזרה" היא צחקה" בואי להתכרבל קר לי" בקשתי והיא מלאה את בקשתיי וחיבקה אותי.
נחתי את ראשי על הכתף שלה והקשבתי לה מדברת על הסרט "כן רפונזל תתני לו בראש! עם המחבת!" צחקנו.
"אני אוהבת אותך" מלמלתי וכמעט נרדמתי "מה.....?!" היא צווחה בפנים סמוקות ואז הבנתי מה אמרתי "אני מתכוונת לזה כלומר אני יודעת שאנחנו ביחד רק חודש וחצי וזה מקודם להגיד את זה אבל זה נכון אני אוהבת אותך" אמרתי בביטחון "תודה גם אני אוהבת אותך את לא יודעת כמה" היא אמרתי אבל לא הקשבתי אני כבר נרדמתי.
ושקעתי לשינה נעימה.
----------------
אני רעה חיחיחיחי 3:
אני רוצה להגיד שלאמילי יהיה עוד פרק אבל יכול להיות שזה יהיה מנ.מ של ריילי
נהנתם.ן מהפרק?
מה אתם.ן חושבים.ות על אמילי עכשיו?
זה השתנה מפרקים קודמים?
טוב זהו ביייייייייייייייי
✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨
וכן אתם.ן לא טועים מחקתי את מה שרשמתי פה כי זה יצא פשוט מוזר מידי סליחה
YOU ARE READING
#מלךלשעבר
Fantasiדניאל בן ה16 לא מאמין בגלגול נשמות וכל האלה עד שיום אחד הכול משתנה...... האם זה יהיה לטובה? ואם כן של מי? ---------- הכותבת-היי אז הספר כבר לא מוקפא אבל העלה איטית תודה רבה על הסבלנות של כולם.ן וסליחה ביייייי
