נ.מ לורן
"אני מתנצל סבא אני לא הייתי צריך לבכות" אמרתי "יופי ולמה אסור לך לבכות?" הוא שאל "כי בנים חזקים לא בוכים" השלמתי אותו "יופי בייחוד אתה לא יכול להתנהג לי כמו בת עכשיו אחריי כול מה שעשית אחריי כול המאמצים שלך".
נ.מ דניאל
זהו זהו אני החלטתי אני פשוט הולך אליו ועושה את זהה ואני פשוט אומר לו את זה כמה קשה זה כבר יכול להיות לא?
בפעם הבאה שאני יראה אותו אני אומר לו את זה.
ואז לורן נכנס 'שיט חרא על אמיצות בשקל שלי' "ה...היי לורן....."הקול שלי חרק "הי דניאל אממ אתה יודע איך לחבוש אמממ דקירה?" הוא שאל במבוכה "כן אני יודע למה?" חקרתי הוא הראה לי את היד המדממת שלו, עניי נפערו בתהדהמה "איך....."זה כול מה שיכולתי לומר.
זה היה נראה כאילו מחשבותיו רצות אחרי תשובה 'הוא הולך לשקר לי' מוחי קבע 'או שהוא מנסה להיזכר מה קרה'
"נפצעתי באימוני חרב מה שדרך אגב אתה הייתי אמור להיות שם" הוא לא ממש רמז "אמור זה שם של דג" עניתי ביבשות במסע שלי אחר התחבושות "מה?" שאל "נו נו הביטוי הזה 'אמור זה שם של דג'? אתה לא מכיר?" נדהמתי "לא....." הוא עדיין היה מבולבל.
חבשתי לו את היד בתחבושת לבנה פשוטה שכעט הוכתמה בדם חצי יבש "אוקי אז את הולך לספר לי מה קרה באמת כי זה לא חתך מאימונים זה חתך של מישהו שניסה להתנקש בכך אבל עצרת אותו עם היד שלך" אמרתי ביבשות "אממממ זה כן היה מהאימונים אני לא יודע על מה אתה מדבר" הוא אמר ושוב האור הורדרד הזה עבר לו בעין והרגשתי מאוד עייף.
-----
כשהתעוררתי הייתי במערה של לילי "מה מה אני עושה פה!?" נלחצתי "שש שש תירגע אני ניסיתי להתגנב לחדר שלך כדי שנצא להליכה ולהכין צמידי פרחים אבל אתה היית מעולף אז הבאתי אותך לפה וטיפלתי בך" לילי הסבירה ברוגע "מה זאת אומר 'טיפלת' בי?" שאלתי "אתה יודע להשכיב אותך על המיטה כזה מטלית חמה וכל השיט הזה" הוא התחבאה לצללים "לא לא את אומרת לי שלילי, אשת החתול, היצורה הכי קשוחה וקרת לב שאני מכיר, דאגה לי?" צחקתי
"אולי"
"בטוח"
"אולי"
"בטוח"
"מה שבטוח זה שאם לא תפסיק הארוחה הבאה שלי זה היה מרק וג'ינג'י מעצבן"
"כן בטח את יותר מידי אוהבת ודואגת לי כדי לאכול אותי" הרגזתי אותה "כן? אני גם מאוד אהבתי ודאגתי לסבתא שלי" היא החזירה "את את אכלת את סבתא שלך?" נדהמתי
"לא..... אבל נשכתי אותה ובטעות הורדתי לה את היד כשהייתי בת 4" היא חייכה ועזבה ולקטוף פרחים.
היא אספה כמה פרחי דייזי והתיישבה להכין צמידים
(הכותבת- זה הפרחים למעלה)
גם אני התיישבתי מולה ולקחתי לצידי כמה פרחים, ניסיתי לעקוב אחריי ההוראות שלה אבל לא יכולתי שלא לתהות 'למה היא מכינה את הצמידים האלו?, למה היא מכינה אותם? או למי?' "שאלה למה את מכינה את הצמידים האלו?" ניסיתי לפתוח שיחה "כי זה כיף" היא התחמקה "או שזה מזכיר לך מישהו?" כשאמרתי את זה ניצוץ קטן של זיכרון נחמד הופיע בענייה "אולי..." היא התשתתקה והבנתי את הרמז ולא העלתי את הנושא יותר.
זה היה רק אני לילי ואלף המחשבות שלי מכינים צמידי פרחים.
--------------
פרק!?!!? מהההההה
אין מצבבבבב
אה מוזמנים ללכת לפרק הבא
YOU ARE READING
#מלךלשעבר
Fantasyדניאל בן ה16 לא מאמין בגלגול נשמות וכל האלה עד שיום אחד הכול משתנה...... האם זה יהיה לטובה? ואם כן של מי? ---------- הכותבת-היי אז הספר כבר לא מוקפא אבל העלה איטית תודה רבה על הסבלנות של כולם.ן וסליחה ביייייי
