אז שניתי כמה דברים כדי שיתאימו לפרק הבא!
--------------
הרגשתי שאני שוכב על מצעים שמרגישים כמו ניילון והבנתי שאני בבית חולים אבל לא יכולתי לראות כלום. הכול היה מטושטש לא רק הראייה שלי אלא גם אני הייתי מסוחרר.
אבל עדיין יכולתי לשמוע, יכולתי לשמוע את אמילי מדברת בדאגה עם הרופא לשלומי זה היה נחמד
יכולתי לשמוע את לורן מדבר לעצמו, מבטיח לעצמו ולי הבטחות שאני יהיה בסדר אני שונא להודות בזה אבל זה היה חמוד ומרגיע.
ניסיתי לפתוח את העניים וסוג של הצלחתי אבל הראייה שלי הייתה מטושטשת ומכול הדברים שיכולתי לומר אמרתי "אה אמ פחח לטגה" כן זה מה שמלמלתי אבל זה משך את הצומת לב של אמילי, הרופא ושל לורן "דניאל!" אמילי צעקה ורצה לחבק אותי "אמילי.... אני....הראיות....לא...יכול....לנשום" אמרתי לה ?"אוי סליחה" היא התנצלה והשחררה "טוב מר רונקר אני מצטער אבל החבריך היו חייבים ללכת" הרופא אמר ולורן ואמילי ניסו למחו אבל בסופו של דבר הם הלכו ואני מנחש שלורן ינחם את אמילי אני מקווה לפחות...
הרופא עשה לי עוד קצת בדיקות ואמר לי "תראה אתה די בתת משקל אני יודע שזה קשה לעשות את זה אבל תנסה לאכול ואתה תצטרך להישאר עד שהרופאה גברת ליקרמן תגיד לך מה שאתה צריך לאכול" והלך
וממש לא הבנתי מה הולך פה?
ממתי יש לי הפרעות אכילה?
מה לעזאזל??!?
אחריי כמה דקות אמילי ולורן נכסו ואמילי בהתחלה אמילי נכנסה ברכות ודיברה איתי מעט ולא מעט לאחר מכם "אוי דניאל דניאל למה לא אכלת?" היא שאלה עם אכזבה בקולה אני אני מצטער" אמרתי לה "אני לא כועסת אני רק בבקשה דניאל אני אוהבת אותך אני רוצה לעזור" היא הזכירה לי ""אוקי אני אני אנסה" הבטחתי לה. היא הבינה שלא תוצאי ממני תשובה יותר טובה ונתנה ללורן לדבר איתי והלכה
הוא התיישב על המיטה ואמר " למה אתה לא אוכל?" "זה נקרא הפרעות אכילה טומטום" אמרתי "רק שזה לא רק זה" הוא אמר עם חיוך ערמומי "מה זאת אומרת?!" שאלתי אותו "אנחנו צריכים לדבר אבל לא פה זה חשוב מידי מישהו יכול להקשיב" הוא אמר ולקח לי את היד .הוא עצם את עיניו ולחש משהו "רגע רגע אמילי דאג ורפואה אמורה לפגוש אותי!" ניסיתי לומר לו אבל לפני שהוא יכל להגיב שני..........
עיגולי זכוכית גדולים עם מושבים הופיעו?! "מה לעזאל!!?!?" קללתי "תיכנס ותשתדל לא לקלל בממלכה שלי זה ממש לא מנומס" לורן אמר בקלילות ונכנס אני בהיתי בו לפני שנכנסתי ואז הוא בא מולי ואמר "אוקי עכשיו אני אחגור אותך-" "מה אני ילד קטן ומפונק?" קטעתי אותו "כן נסיכה" הוא גיחך "שתוק" אמרתי לו
הוא חגר אותי כאילו אני איזה תינוק ואז
היה רעש נוראי ועצמתי את עניי.
לאחר 10 דקות הגענו לממל-... 'ואט דה.....!?' חשבתי כשהסתכלתי על המבנים המשונים
אבל הכי מוזר שאני לא באמת אמרתי את כול דבריי
ה כאילו שזה היה על אוטומט
אילו שאני רק חולם
----------------------
וואו בול 400 מילים (לא כולל זה)
אגב סתם שאלה איך אתם.ן מדימיינים.ןת את המבנים?
והצעות לשמות לממלכה?
(בכלל לא כי אין לי רעיונות בכלל לא!)
YOU ARE READING
#מלךלשעבר
Fantasyדניאל בן ה16 לא מאמין בגלגול נשמות וכל האלה עד שיום אחד הכול משתנה...... האם זה יהיה לטובה? ואם כן של מי? ---------- הכותבת-היי אז הספר כבר לא מוקפא אבל העלה איטית תודה רבה על הסבלנות של כולם.ן וסליחה ביייייי
