ווס:
שבוע עבר מאז שאבא הגיע לבית החולים, והצוות הרפואי אופטימי ביותר. הם אמורים לשחרר אותו בעוד יומיים -כך לפחות הם משערים-.
במהלך השבוע האחרון אייבי הקפידה להגיע אל בית החולים כול אחר צהריים, מיד אחרי בית הספר, למרות שידעתי שהדבר עלול לסבך אותה. אהבתי שהיא עשתה זאת בגלל החיבור שנוצר לה ולאבא, ואני חייב להודות, אני די חושש מהרגע שהוא יגלה שמערכת היחסים הזו מזויפת.
נו טוב- זו בעיה למועד מאוחר יותר.
היום אייבי הודיעה שלא תוכל לבוא, כי אמא שלה הייתה עצבנית במיוחד הבוקר, והצטרכתי לאמץ את כול כוחי כדי לא ללכת לביתה ולהתעמת עם אמא שלה אחת ולתמיד.
כרגע, אני נמצא בחדר של אבי בבית החולים, הוא נרדם כבר מזמן ואני צופה בטלוויזיה, כמעט נרדם כשאחת הדמויות בדרמה הטורקית עשתה משהו מטומטם, כמה מפתיע.
״בחייאת,״ התלוננתי אל האוויר בלחש כשהגעתי לשלב שלא יכולתי לצפות יותר בפנים של ג׳אן חרמן הזה.
״אני צריך קצת אקשן-״
מילמוליי נקטעו כשדמות בלונדינית בדמות החבר הכי טוב שלי נכנסה אל החדר לפתע ״מישהו אמר אקשן ולא קיבל?״ קול צעק, מיד מנמיך את קולו כששם לב לאבי הישן.
״קול?״ שאלתי כלא מאמין, מתרומם מהכיסא. ״אחי, מה אתה עושה פה?״ חיבקתי אותו חיבוק חזק - רק להבהיר, אני לא הומו או משהו, אבל בכול זאת, זה החבר הכי טוב שלי ואני די מזייף זוגיות עם אחותו, אני צריך להיות נחמד-.
״אייבי סיפרה לי על מה שקרה במעט הזמן שלא הייתי בסביבה,״ קול חייך ״אם כול כך התגעגעת אליי, ווס, לא היית צריך לביים בית חולים אתה יודע״
״זו הדרך היחידה להביא אותך לכאן, לא השארת לי ברירה״ גיחכתי, מקיש באצבעותיי אל האוויר ״קדימה חבר׳ה, הוא עלה עלינו, אפשר להפסיק את ההצגה״ אמרתי אל אף אחד.
קול גיחך וטפח על כתפי, שנינו מתיישבים בכיסאות ליד המיטה של אבי. ״אז, אייבי סיפרה לי שאבא שלך במצב טוב. היא לא רצתה לגלות לי יותר מידי פרטים, היא אמרה שזה עניין שלך וזכותך להחליט אם לספר לי או לא -מה שהיה ממש מוזר, אגב- ושאין מה להילחץ, אבל חשוב לך שאני אבוא, אז אני פה״
חייכתי לעצמי כשחשבתי על אייבי מגמגמת בשיחה עם אחיה ומנסה להגיד לו לבוא לבקר אותי בלי לגרום לו לחשוד בהתקרבות שלנו, מתבלבלת בין מילים ומנסה לנסח כול משפט בצורה הטובה ביותר, וחיוכי גדל אפילו יותר כשהבנתי שלמרות זאת היא ניסתה לשמור על פרטיותי ורצונותיי מול אחיה.
אך כמובן, מחקתי את החיוך במהרה, שם לב שקול מסתכל עליי ומחכה לתשובה, לא רוצה לגרום לו לחשוד.
״אבא במצב מעולה. הוא החליט להפסיק עם השתייה-״
״מה? אחי! סוף סוף, אני כול כך שמח בשבילכם״ קול משך אותי לחיבוק מהיר, מחייך. הוא ידע כמה קשה היה לאבא לוותר על השתייה, וכמה קשה היה לי כשהוא לא וויתר על ההרגל המגונה.
״כן, מרגיש טוב מכדי להיות מציאותי,״ חייכתי, יודע -או יותר נכון, ממש ממש מקווה שהמצב יהיה טוב יותר עכשיו. ״לפני שבוע אבא הגיע לפה כי האלכוהול השאיר עוד כמה בעיות מאחוריו, והוא צפוי להשתחרר בקרוב. מה איתך?״ קרצתי בסוף המשפט, רמיזה לכך שאני רוצה מידע על בת הזוג המסתורית.
״אני די מעולה״ הוא חייך ותו לא. מניאק.
״ומה עם החברה שלך?״ הנעתי את גבותיי מעלה ומטה.
״היא גם בסדר גמור״ הוא גיחך.
״אפשר אולי עוד קצת פרטים, חמור?״
״אמ, לא.״ המניאק חייך ״יש לי פיסת מידע יותר מעניינת מזה״ הוא המשיך, מסקרן אותי. ״אני חושב שלאחותי יש קראש עליך״
שאפתי בחוזקה לשמע הווידוי, מה שגרם לי להשתעל בצורה לא דיסקרטית בכלל. ״מה?״ אתה יודע טוב מאוד מה, אידיוט. גיחכתי, מנסה להתנהג אדיש.
״אין סיכוי, היא שונאת אותי״ אני ממש מקווה שלא ״אנחנו לא מדברים בכלל״ עוד שקר ״איך קוראים לה, שוב?״ מה. אתה. אומר. מזדיין. אחד.
קול צחק בתגובה להתנהגותי ״אני יודע שאין לך כלום אליה, אבל אני ממש לא רוצה שהיא תתחיל לרחרח סביבך, כי פחות מתאים לי שאחותי והחבר הכי טוב שלי יהיו זוג, אז תיהיה אליה מניאק מהרגיל, טוב?״ קול טפח על כתפי, כאילו מדובר בעניין פעוט.
״אה, בטח״ ממש לא הולך לקרות. ״אני לא מדבר איתה בכלל, אין מה לדאוג״ ברור, אנחנו רק מתנשקים במסדרונות בית הספר. ״היא בכלל לא הטעם שלי, בחיים לא יקרה כלום״ השקר הכי גדול שיצא מהפה שלי אי פעם.
״אני יודע, אחי״ קול צחק, לא חושד בדבר ״אני יודע שבחיים לא תצא איתה, וטוב שכך״
״עכשיו, כשווידאתי ששום דבר לא עומד לקרות, אני אספר לך על מה שבאמת מעניין, אני והבייב שלי״
״נו, נו״ הנהנתי אליו, מנסה להתעלם מהמחשבות הטורדניות בראשי על רגשותיי כלפי הבחורה היחידה שהייתי צריך להתרחק ממנה.
YOU ARE READING
Blurred boundaries - Hebrew
Romantizm״מישהו מתכוון לצחוק על החברה שלי מול הפנים שלי?״ ווס אמר לפתע, קוטע את הצחקוקים שהיו על חשבוני. ״מממ?״ הוא שאל, מחייך כשכולם המשיכו לשתוק. ״אל תילחצי״ הוא לחש אליי בשקט, שנייה לפני שתפס במותניי בחוזקה ונישק את שפתיי. שיט. ...... ווס אוונס הוא הבחור...
