חדרי הלב

פרק שלושים ושלוש ~ ג'ייק מגלה ~

•איידן•

הבטתי במדליין חובטת בשק וזה היה הדבר הכי סקסי שראיתי בחיי.
חליפת הספורט הדגישה את גופה המושלם והקוקו שלה קפץ עם כל אגרוף שהיא נתנה לשק.
והיא הייתה עם עקבים למען השם.
נשענתי על הקיר והעברתי את ידי בשערי.
פוקוס איידן.
הייתי צריך לגייס את כל השליטה העצמית שלי כדי לא להפריע לה בנשיקה שוב.
הבטתי בה וראיתי כמה קשה היה לה.
העמידה שלה הייתה מעולה אבל לא היה לה חוזק בבטן ולכן עם כל מכה שלה הגב שלה חטף מכה גם.
היא לא הרגישה בזה עכשיו אבל ידעתי שהיא תהייה חייבת לעשות מקלחת חמה אם היא לא רוצה שהגוף שלה יהיה תפוס.
שסיימתי לנתח מה צריך שיפור ראיתי גם כמה עצבים היא אגרה בתוכה.
אחרי השרפה הדבר היחיד שהחזיק אותי היה אימון.
הרגע הזה ביום שהייתי מוציא עצבים.
כל הכעס שלי כלפי עצמי יצא באימון.
לפני זה הייתי אבוד.
ניסיתי לשים קץ לחיי ושנאתי את עצמי ו…
הדחקתי את המחשבות.
כשהייתי במדליין ראיתי את עצמי.
שנינו עברנו משבר בחיים שגרם לנו לאבד את עצמנו.
ניסיתי להדחיק את המחשבות האלה כי התחלתי להרגיש כאב בחזה.
כאב שלא הרגשתי הרבה זמן.
מדליין עצרה את ההרבצות והשעינה את ראשה על השק מתנשפת.
"משחרר נכון?" שאלתי שקט.
"בכל פעם שאני עצבני או מרגיש חנוק וקשה לי אני מתאמן."
מדליין הביטה בי במבט מוזר.
"כמה זמן אתה מתאמן איידן?" שאלה ברכות.
את יודעת. חשבתי. את יודעת.
אבל בכל זאת עניתי "חמש שנים."
היא הורידה את הכפפות והושיטה לי אותם.
הבטתי בה במבט שואל.
"תורך." אמרה "אני בנתיים אנוח."
לא לקחתי אותן.
ניסיתי לעצור את הדמעות.
"גם לך מגיע להשתחרר" אמרה בשקט "אל תיהיה קשה מידי עם עצמך איידן."
דמעה סוררת ירדה מעיני.
למילים שלה הייתה השפעה קשה על הלב שלי.
מדליין התקרבה אליי והניחה את ידה על לחיי.
"דבר אליי." ביקשה "תספר לי מה קרה."
אחזתי בכתפייה.
אלוהים.
אם היא רק הייתה יודעת כמה רציתי לספר לה.
כמה רציתי לדבר על זה עם מישהו.
חמש שנים אני סוחב את זה לבד.
זה כאב.
אבל פחדתי.
פחדתי שהיא תדע מה עשיתי.
ובאותו רגע היא לא תוכל להסתכל עליי יותר.
הצמדתי את מצחי למצחה ונאנחתי.
רציתי לספר לה.
רציתי כל כך…
ואז הדלת נפתחה.
מדליין ואני התרחקנו אחד מהשניה אבל לא מהר מספיק.
סובבתי את מבטי מוכן להתקל בפרצוף הזועם של המלך.
אבל זה לא היה המלך.
זה היה ג'ייק.
עומד בכניסה ומביט בנו בפה פעור.
הלטתי את פניי בכפות ידיי וגנחתי ביאוש.
רק זה היה חסר לי.
"התנשקתם??" הוא שאל בחוסר אמון.
מיהרתי אליו.
"שלא תוציא מילה!" הזהרתי אותו.
יצאתי למסדרון והבטתי בשומרים.
כולם היו עסוקים בשלהם, אף אחד לא שמע תודה לאל.
חזרתי לחדר וסגרתי את הדלת.
ג'ייק עדיין עמד באותו המקום אבל עכשיו במקום להראות מופתע בוא נראה נעלב.
מבטו נח עליי והוא שילב את ידיו.
"מה הולך פה איידן?"
הבטתי במדליין ואז בו.
לא יכולתי לשקר לחבר הכי טוב שלי אבל הבטחתי לה שלא אספר.
נאנחתי.
"בדקתי שאין לה חום." שיקרתי.
ג'ייק הביט בי במבט קפוא "איידן. אני זה שלמדתי אותך לשקר. על מי אתה עובד?"
"אני לא משקר" שיקרתי שוב "תשאל אותה."
"אתה יכול לספר לו את האמת איידן." אמרה מדליין.
לא הספקתי לענות לה.
רק הבטתי בה המום ובאותו רגע הדלתות נפתחו שוב הדלתות.
כולנו השתתקנו בזמן ששומר שלא הכרתי נכנס לחדר האימון.
הוא החווה קידה למדליין וניגש ללוקרים.
"אני הולכת להחליף בגדים." אמרה מדליין בקול חלש והנידה בראשה.
מבטי עדיין היה מרוכז בג'ייק שהביט בי מחכה שאספר לו.
התקרבתי אליו ואמרתי בשקט.
"אנחנו זוג."
"מה??!??" הוא צעק.
"תנמיך את הטון." אמרתי ברוגע.
"ידעתי שהתאהבת בה." אמר ג'ייק והביט בי כאילו בגדתי בו.
"טוב. צדקת" גירדתי בעורפי "באמת התאהבתי בה"
"ממתי?" שאל ג'ייק
"שבוע."
"התנשקתם.?"
"כן"
"לשון?"
הנהנתי ונעצתי בו מרפק כשעשה פרצוף.
ג'ייק ואני היינו בשקט במשך כמה דקות ואז שמתי לב לכמה דברים.
עברו כמה דקות והשומר לא יצא.
עברו כמה דקות ומדליין עדיין לא סיימה להחליף בגדים.
באותו רגע שהבנתי את זה צעקה נוראית נשמעה.