חדרי הלב

פרק שלושים וארבע ~ דרישת שלום ~

~ מדליין ~

השארתי את איידן ואת ג'ייק לדבר והלכתי להחליף בגדים.
הראש שלי חשב רק על דבר אחד.
איידן.
סמכתי על ג'ייק בעיניים עצומות.
לא הכרתי אותו אבל סמכתי עליו.
כי איידן סמך.
ובאותו הרגע.
ברגע שפשוט אמרתי לאיידן שהוא יכול לספר לו הבנתי כמה אני סומכת עליו.
חייכתי לעצמי כששמעתי את צעקת ההפתעה של ג'ייק ואת איידן מנסה להשתיק אותו.
ניגשתי לספסל בו היו מונחים הבגדים המלכותיים שלי והרמתי אותם.
הבטתי בתאי ההלבשה ואז שמתי לב לשומר הראש שנכנס קודם.
הוא נעץ בי מבט מוזר.
קיווצתי את מצחי בתמיהה ועברתי על פניו מתקדמת לתאי ההלבשה.
ואז בלי שום התראה מוקדמת הוא משך אותי אליו, והחזיק את ידיי באחיזת צוות מאחורי גבי.
פתחתי את הפה לצרוח אבל השומר שם את ידו הגדולה על פי.
הרגשתי במשהו קר וחד צמוד לצווארי.
סכין.
"מילה אחת" הוא לחש "ואני תולה את הראש המלכותי שלך על הקיר."
רעדתי בכל גופי.
הגוף הגברי שלו נצמד אליי מאחור והרגשתי בחוזק שלו.
הייתי לכודה.
שמעתי את ג'ייק ואיידן מדברים.
ניסיתי לצעוק לעזרה אבל קול לא בקע מפי.
ניסיתי לזוז אבל לא הצלחתי.
ניסיתי לנשום כדי לא להתפרק.
אבל גם זה בקושי.
"מישהו ביקש ממני למסור לך דרישת שלום נסיכה." הוא לחש ואז הרגשתי בלשונו נוגעת באוזני.
התרחקתי בגועל, רעד עבר בגופי.
"יש לך ניחוש מי זה?" הוא שאל והעביר את ידו הפנויה על צד גופי.
בדיוק באותה הדרך בה שון נהג להעביר.
דמי קפא.
הלב שלי הפסיק לפעום.
"הארוס שלך. מוסר דרישת שלום.," אמר השומר באיטיות מייסרת.
נהנה מכל מילה.
ושוב הוא ליטף את צד גופי.
פלאשבקים.
חזרתי שלוש שנים אחורה.
אבל הפעם זה היה אחרי שהכרתי את איידן.
אחרי שהוא לימד אותי קצת הגנה עצמית.
לא יקחו ממני את גופי עוד.
ראיתי אדום.
פיסקתי את רגליי לעמידה חזקה ונשכתי את ידו בכל כוחי.
צעקה בקעה מפיו והוא שיחרר אותי.
"כלבה!" הוא הניף את ידו והכה בי.
צרחתי כשהסכין שלו חתכה את כתפי.
"מדלייןןןןן" שמעתי את השאגה של איידן ואת צעדיו.
ניסיתי לברוח אבל השומר שם לי רגל ונפלתי על הרצפה.
"נשכת אותי חתיכת זונה מגעילה!"
הוא בעט בי ואז מישהו הסתער והפיל אותו לאחור.
"שלא תעז לגעת בה!" שמעתי את קולו של איידן.
ואז מכות.
ועוד מכות.
עצמתי את עיני.
התכדררתי לכדור בפינת הקיר.
הרגשתי בדם הזולג על כתפי.
הכאב שרף אבל יותר כאב לי מבפנים.
הפחד היה משתק.
אבל כבר לא הייתי שם.
חזרתי 3 שנים אחורה...
********
"את יפיפה" לחש שון וחיבק אותי מאחור.
הבטתי בבואה של שנינו במראה.
חייכתי אליו ונישקתי את ידיו.
ואז הוא עזב את כתפי והעביר את ידו בצד גופי.
כמו שהוא עושה תמיד.
כמו שהוא עשה בלילה שאנס אותי.
********
"מדליין!" הקול הכי יפה בעולם קרא לי.
פקחתי עיניים מטושטשות מדמעות.
"איידן." לחשתי בבכי.
הוא אסף אותי אליו והרים אותי בזרועותיו.
הצמדתי לחזהו ואיגרפתי את כפות ידיי סביב חולצתו.
"אני מצטער." הוא לחש כשיצאנו משם מתרחקים מכל הרעש.
"אני כל כך מצטער."
"זאת לא אשמתך!"
הוא שתק ולא ענה לי.
ידעתי שלא משנה מה אני אגיד הוא יאשים את עצמו.
איידן הניח אותי במרפאה ואחז בידי בשעה שתפרו לי את הפצע.
הוא לא עזב את ידי גם כשהמלך והמלכה נכנסו והסתכלו על אצבעותינו המשולבות.
הוא לא עזב את ידי גם כשהשכיב אותי במיטה לישון.
אבל שנינו לא נרדמנו באותו הלילה.

פרק הבא יעלה מחר.
תחזיקו חזק הם הולכים לגלות משהו מטורף בקרוב🩷
תודה על ההצבעות והפרגונים לא מובן מאליו.
המשך לילה טוב😍