חדרי הלב

פרק שש עשרה ~ מדליןןן ~

•איידן•

פקחתי את עיניי באיטיות.
האור סינוור אותי וראשי הלם בכאב.
הבטתי סביבי.
הייתי שרוע על רצפה.
כרית מונחת מתחת לראשי ושמיכה חמה מכסה אותי.
"מה לעזאזל?" לחשתי ומיהרתי לקום.
קמתי מהר מידי וראיתי שחור.
כשלתי והתיישבתי על הספה מביט סביבי ומתאפס.
הייתי בחדרה של הנסיכה.
אוקיי. זה כבר טוב.
אבל למה על הרצפה?
ריח מוזר דבק בבגדי.
אלכוהול.
חרדה אחזה בי.
נזכרתי בג'ייק מביא לי בקבוק בירה.
משכנע אותי לשתות.
"אני אהרוג אותו" לחשתי וקמתי.
הבטתי בשעון הקיר.
השעה הייתה שבע בבוקר.
הנסיכה אמורה להתעורר עוד חצי שעה.
ניגשתי לבדוק שהיא באמת בסדר.
היא ישנה בשלווה במיטה.
נאנחתי בהקלה ועשיתי הערכת מצב מהירה.
יש לי פחות מחצי שעה להתקלח במהירות ולשים מדים לפני שהיא תתעורר.
אה, ולקוות שלא היא זאת ששמה עליי את השמיכה.
זה היה אסור, אם המלך ידע שהשתכרתי בזמן תפקיד...
אני מפוטר. ומת.
מיהרתי לקחת בגדים מהארון בשקט ונכנסתי להתקלח.
המים החמים שיפרו את הרגשתי.
שמתי על עצמי מלא סבון ריחני לשטוף מעליי את ריח האלכוהול.
שטפתי מעליי את הסבון ואז התעטפתי במגבת במהירות.
קטעי שיחה מאתמול התחילו לחזור אלי.
-"איידן רואה הכל.. גם איידן נפגע כמוך"-
-"איידן רצה להיות ילד טוב, לעזור לאמא"-
-"אש" הרגה את כולם.. איידן יודע שהוא יכול לסמוך על מדליין נכון?"-
לעזאזל.
אני טיפש.
הבטתי באסלה ושקלתי להיכנס אליה ולהוריד את המים.
או לקפוץ מהמרפסת.
אלוהים.
אני לא מאמין שקראתי לה בשמה.
סיפרתי לה מה קרה והראתי לה את הזרוע שלי.
איך אני אמור להסתכל עליה עכשיו???
ג'ייק. אני אהרוג אותו.
כן. זה הדבר הראשון שאני אעשה.
סיימתי להתלבש במהירות ויצאתי מהמקלחת.
הנסיכה עמדה מולי.
לבושה בפיג'מה, שערה סתור מהשינה אבל חיוך ענקי על פניה.
"בוקר טוב איידן"
הבטתי לצדדים.
כן.
היא מדברת אליי.
הבטתי בה ואז נאנחתי "הוד מעלתך, בואי פשוט נתעלם ממה שקרה טוב?"
לא המתנתי לתשובתה ובאתי לצאת למרפסת כשהיא רצה וחסמה לי את הדרך.
"לא הוד מעלתך. מדליןןן" היא משכה את שמה והביטה בי בהתגרות.
נאנחתי "תשמעי, אני יודע שעשיתי טעות, אבל אני ממש לא רוצה לאבד את התפקיד הזה ואני מבטיח לא לשתות שוב."
היא חייכה בסלחנות "אל תדאג. לא סיפרתי לאף אחד."
נאנחתי בהקלה "באמת?"
היא הנהנה "למרות שאני לא מתנגדת שתעשה את זה שוב. היית נראה מאוד מצחיק."
הבטתי בה המום.
היא כבשה חיוך וניגשה לארון לבחור לה בגדים.
"מי את ומה עשית עם הנסיכה?" מלמלתי אחריה.
היא צחקה לאות ששמעה אותי.
מיהרתי אליה "נסיכה.. מה בדיוק אמרתי אתמול?"
היא הביטה בי וניסתה להיזכר "לא הרבה.
משהו על זה שאני סגורה ואתה דואג לי. ו..וזהו"
היא מיהרה להפנות לי את גבה.
בחיי. היא שקרנית גרועה.
אבל השקר שלה נגע לליבי.
ידעתי שהיא לא רוצה שארגיש מובך.
היא ידעה שלא הייתי מספר את זה אם לא הייתי שותה.
היא סיימה להוציא דברים מהארון והסתובבה אליי.
"אני אתקלח ואז נצא? יש היום פסקי דין לאסירים שאני צריכה להיות נוכחת. ממש עוד מעט"
הנהנתי "כן הוד מעלתך"
היא ציקצקה בלשונה "לא הוד מעלתך. מדליןןן"
עיניה נצצו בשובבות והיא התקרבה אליי
"רק שתדע, אתה חמוד כשאתה שיכור"
היא אמרה את דבריה בלחש, קרצה לי ונכנסה להתקלח.
נשארתי קפוא והמום במקום.
היא פלירטטה איתי עכשיו?
לא
אין סיכוי.
היא רק מתגרה בי.
אבל הרגשתי לעצמי לחייך.
הנסיכה מחייכת בזכותי..
אפילו אם זה רק לרגע הרגשתי לעצמי להיות מאושר.
אולי אני לא אהרוג את ג'ייק אחרי הכל.