חדרי הלב

פרק שני ~ שומר הראש ~

•איידן•
"קום דיאז!" העיר אותי קולו של ג'ייק.
"יום חופש" אמרתי בגניחה כשפתח את התריסים והאור סנוור את עיני.
"היית מת" הוא צחק "המפקד רוצה לראות אותך"
התיישבתי באחת "אתה בטוח?"
"בטוח כמו שאני בטוח שצבע העיניים שלך ירוק" הוא צחק שוב.
הבטתי בו בחומרה "זה לא מצחיק ג'ייק למה הוא קורא לי?"
ג'ייק התיישב על מיטתו ומשך בכתפיו "למה נראה לך שאני יודע?"
מיהרתי לקום "לעזאזל. דווקא ביום החופשי שלי."
"הלך השנ"צ" צחק ג'ייק "אולי המפקד רוצה שתישן אצלו במשרד."
בחיי. לפעמים שנאתי את ההומור שלו.
"הוא לא הומו ג'ייק. תרד מזה" הורדתי במהירות את מכנסיי הפיג'מה ולבשתי את המדים.
"אתה עוד תראה שצדקתי" ג'ייק נשכב על המיטה והשעין את רגליו על הקיר בשביעות רצון.
הבטתי בו בקנאה.
"למה לך הוא לא קרא? זה לא פייר. אני גמור מעייפות"
ג'ייק ענה "כנראה הוא צריך ממך משהו. קדימה איידן. תתלבש"
הבטתי בו בעצבים וכפתרתי במהירות את חולצתי.
ואז נעלתי את הנעליים השחורות שלי צחצחתי במהירות שיניים בכיור הקטן והבטתי בבואתי במראה. זיפים חדשים צמחו על לחיי.
"אין לי אפילו זמן להתגלח" מילמלתי.
ג'ייק חייך. "אל תדאג. אתה חתיך גם ככה"
הבטתי בו שוב בעצבים.
הכרתי מספיק את ג'ייק כדי לדעת שהוא לא באמת מתכוון לכך.
לקחתי כרית וזרקתי על פניו "ביי" הפטרתי ויצאתי.
עוד שמעתי את צחוקו כשסגרתי את הדלת.
יצאתי מהמרתפים והלכתי לראות מה המפקד רוצה ממני.
בדרך לחדרו שמתי לב לכמות השומרים שפיטרלו במסדרונות.
פי שניים מהרגיל.
שמעתי על התקיפות שארעו בשבוע האחרון בנסיון להתנקש בחייה של הנסיכה.
שיערתי שבגלל זה הגבירו את השמירה.
הגעתי לחדרי של המפקד ונקשתי בדלת.
"יבוא" הוא אמר ונכנסתי.
המפקד, באק מורגן, ישב על כסאו ועיין במסמכים  כשנכנסתי.
סגרתי אחריי את הדלת והתיישבתי מולו "מסרו לי שקראת לי"
"נכון איידן"  הוא אמר ונאנח. "קודם כל, אתה יודע מה קרה אתמול בלילה?"
הנהנתי.
"מישהו ניסה להרוג את הנסיכה. שוב." אמרתי במבט חמור.
"אני מזועזע בדיוק כמוך" אמר המפקד. "הגברנו את השמירה אבל זה לא מספיק. אתמול אחרי שזה קרה דיברתי עם המלך והוא ביקש ממני למצוא שומר ראש לנסיכה"
הבטתי בו בשקט מבין לאן הוא חותר.
הוא הוריד את משקפיו והביט בי "תראה איידן, אתה החייל הכי טוב שלי. אני לא פוקד עלייך להתמנות לזה כי אני יודע שזאת משימה קשה, אני מציע."
הבטתי בו ולא כל כך ידעתי מה להגיד.
לעבור משומר רגיל לשומר ראש בלי הכנה מראש זה דבר שלא התכוננתי אליו.
"אני צריך לחשוב על זה" אמרתי.
"כשהגעת לארמון לפני חמש שנים ידעתי שאתה יוצא דופן" אמר המפקד והביט בי ברצינות "הגעת משום מקום, מאומן- לוחם לכל דבר."
"המפקד.."
"אני יודע שאתה קנאי לפרטיות שלך. ואני כיבדתי את זה ולא ניסיתי לחקור. אבל אם תסכים להיות שומר ראש אתה צריך לדעת שהמלך יבקש פרטים עלייך וזה אומר רקע. עבר. מאיפה הגעת."
בלעתי רוק. "אני מבין"
"אתה מוכן לזה?" שאל המפקד. "אתה רוצה את זה?"
הבטתי בו.
להיות שומר ראש זה אומר מחוייבות.
זה אומר להגן על מישהו, במקרה על זה על מישהי.
משהו שנחלתי בו כישלון חרוץ בעבר.
היססתי.
"הייתי אומר שאתן לך זמן לחשוב על זה. אבל המלך דורש שמישהו יכנס לתפקיד עוד היום.
ולא רק בגלל שאתה מאומן אני רוצה אותך" אמר המפקד "הנסיכה הזאת קשה. היא זקוקה להגנה אבל לא מוכנה לקבל אותה."
"מה זאת אומרת?" שאלתי.
הוא נאנח "צריך להכיר אותה כדי להבין. אבל אני חושב שאתה מתאים גם לזה. אם יש מישהו שיכול לגרום לנסיכה לבטוח בו זה אתה"
הבטתי במפקד שלי.
הוא הכיר אותי טוב.
יש סיבה שנתן לי את התפקיד.
סיבה גם בשבילי, הייתי בטוח בכך למרות שהוא לא אמר זאת.
רציתי קידום בתפקיד.
לא, רציתי להתקדם מהעבר.
נשמתי נשימה עמוקה "אני מוכן".