חדרי הלב

פרק שישי ~ בבקשה אל תפגע בי ~

~ מדליין ~

בארוחת הערב אכלתי בתאבון רב אחרי שכל הערב לא אכלתי מהלחץ.
אבא הביט בי ונראה מרוצה "אני רואה שאת רעבה."
הנהנתי והמשכתי לאכול.
איידן ישב לצידי ואכל גם הוא.
שהתיישבנו הוא הזיז קצת את צלחתו ואת כסאו ממני.
הערכתי את זה אפילו שאינני יודעת אם הוא עשה את זה בשבילי.
הרהרתי בשיחתנו במרפסת.
ידעתי שאיבדתי את זה כשזרקתי את בגדיו.
אבל לא יכולתי לסבול את קרבתו.
דבריו ריככו אותי קצת. הידיעה שגם לו לא נעים עם הסיטואציה.
אבל כל הזמן הזכרתי לעצמי שאני לא מכירה את הגבר הזה וכבר רימו אותי בעבר.
סיימתי לאכול והמתנתי לאיידן.
כשהוא גם סיים ביקשתי את רשותם של הוריי וקמתי.
הלכתי לחדרי והוא צעד ממש לידי. קצת מאחוריי.
זה הרגיש לי מוזר, זה הרגיש לי לא נעים אבל ניסיתי להתעלם מזה.
הייתי גמורה מעייפות ורציתי לישון.
הגענו לחדר והוא פתח בשבילי את הדלת.
היססתי ואז אמרתי "תודה" ונכנסתי.
הלכתי ישר לארון הבגדים שלי.
שחררתי את נינה כבר לפני, העדפתי להתארגן לבד.
הוצאתי גופיה קצרה מכותנה כחולה ומכנס תואם.
היססתי.
הוא יראה אותי בגופיה. לא. בשום אופן.
החזרתי את הפיג'מה הקצרה לארון והוצאתי חולצה ומכנס ארוך במקום.
"אני נכנסת להתקלח." הודעתי לאיידן שהיה עסוק בלקפל את החולצות שבילגנתי לו.
הוא הינהן ונראה מתוסכל.
הבטתי בו כשניסה לקפל חולצה ללא הצלחה.
התלבטתי אם לעזור לו.
אבל החלטתי להתעלם ולהיכנס למקלחת.
את לא רעה. הזכרתי לעצמי שזמן שמים חמים קלחו על גופי. את פשוט נפגעת בעבר ואת שומרת על מרחק.
אבל האם זה באמת תירוץ?
הייתי רעה.
פירקתי לו את כל הבגדים.
צרחתי עליו.
הוא לא עשה לי דבר .
טוב, אבל מישהו אחר כן עשה לך משהו. הקול השני בראשי הזכיר לי.
סיימתי להתקלח והתנגבתי במגבת מנסה להתעלם מהמחשבות הטורדניות.
יצאתי מהמקלחת והתיישבתי על המיטה.
סירקתי את שערי הארוך במברשת.
איידן עדיין ניסה לקפל את החולצות.
הוא שומר עלייך מדליין, תעזרי לו.
רציתי לעזור לו אבל הגוף שלי לא רצה להתקרב.
הסתכלתי עליו כשפירק בפעם השלישית את החולצות.
מבטו מתוסכל.
קמתי והתקרבתי אליו פעימות ליבי מתגברות מהפחד אבל התעלמתי מזה.
"תן לי" אמרתי והושטתי את ידי.
הוא הסתובב אליי והביט בי בהפתעה.
לקחתי ממנו את החולצות וקיפלתי אותן במהירות לערימה.
ואז עקפתי אותו והכנסתי אותן לשידה.
"תודה" הוא אמר וגרד בעורפו במבוכה "עד עכשיו ג'ייק היה מקפל לי אותן"
"ג'ייק?" שאלתי בחוסר הבנה.
"השותף שלי לחדר, לשעבר" הסביר איידן והתיישב על המיטה שלו.
אני התרחקתי והתיישבתי גם על שלי.
"את.. סיימת עם המקלחת?" שאל איידן בהיסוס.
פתאום הבנתי שהוא גם אמור להתקלח פה.
אלוהים.
"רק שנייה" אמרתי ומיהרתי למקלחת.
הוצאתי משם את החזיה שלי והבגדים שהיו מוטלים על הרצפה ודחפתי אותם עמוק לסל הכביסה.
ואז יצאתי "אתה יכול להיכנס"
"תודה" הוא אמר וחלף על פניי, נכנס למקלחת וסוגר את הדלת אחריו.
ריח של גבר הגיע לאפי.
ודי בריח המוכר הזה לגרום לגופי להתכווץ.
החלטתי להיכנס למיטה ולקרוא כדי להסיח את דעתי.
לקחתי את אחד הספרים הרומנטיים שאני יותר אוהבת מהמדף שלי והתחלתי לקרוא.
אבל לא הצלחתי להתרכז במילים.
הידיעה שיש גבר שמתקלח במקלחת שלי ועוד מעט ישן איתי בחדר לא נתנה לי מנוח.
הוא סיים להתקלח תוך שנייה וכבר יצא מהמקלחת.
עשיתי את עצמי קוראת בזמן שהוא סידר דברים ליד מיטתו ואז נכנס אליה גם.
הרמתי את מבטי באיטיות והסתכלתי עליו כשקרא גם ספר.
הרגשתי לעצמי פעם ראשונה להתבונן בפניו.
היה לו שיער חום, קצוץ, שעכשיו היה רטוב מהמקלחת.
פניו היו חזקות ואת לחיו עיטרו זיפים חומים, אבל מה שהכי שמתי לב אליו היה עיניו.
קטלניות. יפיפיות. ירוקות..
והוא גם היה גבוה, שמתי לב לכך עוד בהתחלה כשהלך לצידי.
איידן היה נאה.
מאוד.
כאילו הרגיש שאני מסתכלת עליו הוא הרים את עיניו ומבטו פגש במבטי.
החזרתי את עיניי במהירות לספר.
"אני יכול ללכת למבואה אם את רוצה." שמעתי אותו אומר בשקט.
"אתה לא מפריע לי" מיהרתי למלמל והנחתי את הספר מידי ונשכבתי במיטה.
שיקרתי. הוא כן מפריע לי.
או שאולי לא?
פחדתי. אבל עכשיו כבר לא ידעתי אם בגללו.
זכרון התקיפה מהלילה הקודם הכה בי.
כן. העדפתי שלא אשאר לבד בחדר.
"איידן?" קולי היה שקט.
"כן נסיכה?"
"בבקשה אל תפגע בי." המילים יצאו מפי במהירות.
היה שקט ואז, "לעולם לא."
הידקתי סביבי את השמיכות ונתתי לעצמי להאמין במילותיו, רק ככה אוכל להירדם.
"לילה טוב נסיכה" קולו היה רך.
"לילה טוב איידן"