נקודת מפנה

השקט בתוכו

פרק 1: השקט שבתוכו

עומר צ'אט גדל בשכונה קטנה בדרום הארץ, במקום שבו כולם הכירו את כולם, והחיים התנהלו בקצב נעים ומוכר. מוקף במשפחה שאהבה אותו ללא גבול, הוא היה הילד שכולם עצרו לומר לו שלום – לא כי היה קולני או בולט, אלא כי הייתה בו נינוחות שהזמינה אנשים להרגיש בנוח לידו.

אימו, מורה שהקדישה את חייה לחינוך, הייתה האדם המשמעותי הראשון שעיצב את עולמו. היא הייתה אומרת לו: "עומר, אם אתה באמת רוצה להבין אנשים, תתחיל בלשאול שאלות. להקשיב, באמת להקשיב, זה האמנות הכי גדולה." אביו, אוהד כדורגל מושבע, לקח אותו מדי שבת למשחקים של הקבוצה האהובה עליו, אבל לא רק כדי ליהנות מהמגרש. דרך אותם משחקים, הוא לימד את עומר שיעורים חשובים על ערכים – עבודה קשה, נאמנות, והיכולת להחזיק את הראש מורם גם ברגעי הפסד.

בתוך הילדות השלווה הזו, עומר היה ילד שקט. הוא הקשיב יותר משהוא דיבר, אבל מתחת לפני השטח עבדו בו חלומות גדולים. הוא אהב את מגרש הכדורגל. שם, דמיין את עצמו רץ במהירות, מוביל את הקבוצה לניצחון מול אלפי אוהדים מריעים. אבל לצד האהבה לספורט, הוא מצא נחמה גם בציור ובשעות שקטות שבהן יכול היה להביע את מה שלא הצליח במילים.

הכיתה, עבורו, לא הייתה רק מקום של למידה, אלא זירה לחלום נוסף. עומר היה בוהה במורה באמצע שיעור, מדמיין איך הוא עצמו עומד יום אחד על הבמה, מדבר אל תלמידים צעירים, מלמד אותם לא רק על ציור או ספרות, אלא על החיים עצמם.

ימי ילדותו היו מלאים ברגעים פשוטים אבל משמעותיים. משחקי כדורגל עם חברי השכונה עד רדת החשכה, שעות קריאה בספרים על גיבורים אמיצים, וצפייה מהמרפסת על השמיים שמשנים צבעים עם השקיעה. רגעים כאלה היו אבני הבניין של האיש שהוא עתיד להפוך להיות – אדם שמאמין בתשוקה ובמשמעות של כל צעד קטן בחיים.

הפרק הראשון בסיפור חייו של עומר התחיל בשכונה קטנה, אבל התפתח הרבה מעבר לכך. את השקט שבתוכו, הוא עתיד לפרוץ – לא רק במגרש, אלא גם במסע שלו להבין מה באמת מגדיר הצלחה ואושר.
.

היי אני כותבת מתחילה ואני ממש מתרגשת לפרסם את הספר הזה אתם לא מבינים אני מקווה שיהיה לזה פרסום
אוהבת ומעריכה את כל מי שקורא❤️