נקודת מפנה

רגעים של געגוע

פרק 18- רגעים של געגוע
"

ההכנות לחתונה היו עמוסות ומלאות פרטים, אבל ליה ואורטל מצאו דרך להפוך את זה לרגעים משותפים של צחוק והתרגשות. כל פעם שליה נלחצה או הרגישה מבולבלת, אורטל הייתה שם כדי להרגיע. "זה היום שלך," היא אמרה לה שוב ושוב. "אין מה למהר ואין צורך להתפשר. הכל יהיה מושלם."

כשליה מדדה את השמלות, החיוך שלה היה רחב יותר מכל יום שזכרה. כשהשמלה הראשונה נחה על גופה, היא הרגישה כמו נסיכה—הבד הקלאסי והצנוע עטף אותה בדיוק. השמלה השנייה גרמה לה להרגיש עוצמה וביטחון, כאילו העולם כולו שייך לה. ואז הגיעה השלישית, והעיניים של אורטל כמעט נצצו.

"את כוכבת," היא לחשה, כמעט בולעת את הדמעות.

"את חושבת ככה?" ליה שאלה, מסתובבת לאט מול המראה.

"ברור. עומר הולך להתאהב בך מחדש ברגע שתעלי לחופה. הוא יעמוד שם, ולא יאמין שזה קורה לו."

השתיים התחבקו חיבוק חם, והיום הסתיים בצחוקים, תה חם ושיחה ארוכה על הפרחים שיהיו על השולחנות.

אבל בערב, אחרי שפרקו את כל שקיות הדוגמאות והלכו לנוח, הכאב התגנב אל ליבה של ליה. היא התיישבה בסלון, מוקפת במפות קטנות, דוגמאות פרחים, ודפים של רשימות מטלות. עיניה נחו על תמונה קטנה שהייתה על השולחן לידה, והלב שלה הצטמצם.

דמעה שקטה זלגה על לחיה. היא הרימה את התמונה ואחזה בה חזק.

"אמא," היא לחשה, כאילו ניסתה לדבר אליה דרך הזיכרון. "את היית צריכה להיות פה. לראות אותי בשמלות האלו, לעזור לי לבחור, להגיד לי שאת גאה בי. אני מתגעגעת אלייך כל כך."

עומר, שעמד בכניסה לחדר והבחין בה, הרגיש את ליבה נשבר. הוא צעד בשקט אליה, התיישב לידה וחיבק אותה חזק.

"אני יודע שזה קשה," הוא אמר ברוך, מניח יד על שלה. "אבל אני מבטיח לך שהיא איתך, גם אם את לא רואה אותה. והיא הכי גאה בך בעולם. היא הייתה גאה בך מהרגע שהגעת לעולם."

ליה הנידה בראשה, הדמעות זולגות בחופשיות. "אני יודעת... אני פשוט... זה כל כך כואב, עומר."

עומר משך את ידה בעדינות והביט בעיניה. "אני כאן. וביום שלנו, אני אעשה הכל כדי שתדעי שאת לא לבד. היא תהיה איתך בלב שלך, ואני לצידך, תמיד. לא משנה מה."

ליה נשמה עמוק, והכאב, למרות שנשאר, הרגיש פחות בודד. היא הניחה את התמונה על השולחן, והניחה את ראשה על כתפו של עומר.

"אני אוהבת אותך," היא לחשה, כמעט בלחישה בלתי נשמעת.

"ואני אוהב אותך," הוא ענה. "ועכשיו נבחר יחד את הפרחים שהיא הייתה אוהבת."

הם נשארו שם עוד שעה ארוכה, מסיימים את הערב עם שיחה שקטה על זיכרונות וחלומות, ועל העתיד שמחכה להם מעבר לחופה.