נקודת מפנה

הזדמנות שנייה

פרק 11 -הזדמנות שנייה

ליה לא הייתה מסוג האנשים שמחכים שדברים יסתדרו מעצמם. מאז הפציעה של עומר, היא ראתה את הכאב בעיניו, את החיוך שאיבד מעט מהאור שלו. למרות שהשתדל לשדר חוסן, היא ידעה שהוא מרגיש שאיבד חלק מהזהות שלו. הכדורגל לא היה רק עבודה עבורו – הוא היה הלב והנשמה שלו, הדרך שבה ביטא את עצמו ואת התשוקה שלו לחיים.

אבל ליה ידעה שעומר הוא הרבה יותר מכדורגלן. היא ידעה שיש בו עומק, יצירתיות, ורצון אמיתי לעשות טוב בעולם.

בלילות, אחרי שהוא נרדם, היא ישבה מול המחשב, עיניה חולפות על עשרות מודעות וחיפושים. היא לא סיפרה לו, לא רצתה להפעיל עליו לחץ. ואז, ערב אחד, בזמן שחיפשה פתרונות, זיכרון עלה בראשה.

זה היה באחת השיחות הראשונות שלהם, לפני שנים. הם דיברו על חלומות, על מה שירצו לעשות אם החיים ייקחו אותם לכיוונים בלתי צפויים.

'אם יום אחד אעזוב את הכדורגל,' הוא אמר לה אז, 'הייתי רוצה ללמד. אולי אמנות. משהו שיעזור לילדים לגלות את היכולות שלהם, להאמין בעצמם.'

המילים האלו שבו אליה כעת, כמו קרן אור בתוך הערפל.

בימים הבאים, היא חיפשה ללא הפסקה. בתי ספר, עמותות, מרכזי אמנות – כל מקום שיכול להתאים לכישרון וללב הגדול של עומר. היא דמיינה אותו עומד מול ילדים, מסביר להם איך לצייר, איך להאמין בעצמם, איך למצוא את הכוחות הפנימיים שלהם – בדיוק כפי שהוא מצא את שלו דרך הכדורגל.

אחרי שבועות של חיפושים, היא מצאה את המקום המושלם. בית ספר קטן ואינטימי בצפון העיר, כזה שחיפש מורה לאמנות ולתמיכה חברתית. המקום היה בדיוק מה שהיא דמיינה – מקום שבו עומר יוכל לבטא את עצמו ולגעת בחייהם של אחרים.

בבוקר יום שבת, כשהשמש זרחה ברכות על הדירה שלהם, ליה התעוררה מוקדם. היא הכינה לו קפה חזק, בדיוק כמו שהוא אוהב, הניחה אותו על השולחן יחד עם המודעה שמצאה, והתיישבה לחכות שהוא יתעורר.

כשעומר התעורר וגרר את עצמו למטבח, הוא הביט בה בעייפות. "בוקר טוב," הוא מלמל, לוקח את הקפה בידיו.

"בוקר טוב," היא ענתה בחיוך קטן.

עיניו נחתו על הדף שעל השולחן. "מה זה?" הוא שאל, מרים גבה.

"הזדמנות," היא ענתה בפשטות.

עומר הרים את המודעה וקרא אותה בעיון. עיניו עברו בין השורות, וככל שהבין במה מדובר, מבטו השתנה – מפליאה להתרגשות מעורבת בחשש. "את עשית את זה בשבילי?" הוא שאל בשקט.

"ברור," היא ענתה, עיניה נוצצות. היא התיישבה מולו, מניחה את ידה על שלו. "אתה לא רק כדורגלן, עומר. אתה אדם עם כל כך הרבה לתת. אני רואה את זה כל יום – הגיע הזמן שגם אתה תראה את זה."

עומר שתק לרגע, מנסה לעכל את המילים שלה. הוא הביט בה, מחפש את האמת בעיניה, וראה שם רק אהבה ואמונה בו. פתאום הוא הרגיש שמשהו בתוכו משתנה – התחושה הכבדה שהייתה עליו מאז הפציעה התחילה להתפוגג, והרעיון הזה, ללמד ילדים, להצית בהם השראה, הרגיש לו נכון.

הוא לקח נשימה עמוקה, הניח את הקפה בצד, ואמר: "אני לא יודע איך להתחיל... אבל אני חושב שזה בדיוק מה שאני צריך."

עומר שלנו מגשים את החלום שלו סוף סוף ❤️