נקודת מפנה

על המגרש ומעבר לו

פרק 2- על המגרש ומעבר לו

בגיל ההתבגרות, עומר התחיל להרגיש את כובד השאלות הגדולות על כתפיו. הוא היה טוב בכל מה שנגע בו – הצטיין בכדורגל, הוביל את קבוצת הנוער לניצחונות מרשימים, והצליח בלימודים כמעט בלי מאמץ. אבל בתוך תוכו, ידע שמשהו חסר. היה בו דחף עמוק, בלתי מוסבר, שחיפש משמעות מעבר לגביעים ולציונים.

בכדורגל הוא לא היה רק שחקן מהיר וחזק – הוא היה מנהיג. על המגרש, חבריו לקבוצה הרגישו את הנוכחות שלו. הוא ידע איך לקרוא את המשחק, איך לעודד את השחקנים גם ברגעים קשים, ואיך לקחת אחריות כשהיה צריך. אבל היו לילות שבהם עומר לא הצליח להירדם. הוא היה נשאר ער, מביט בתקרה, חושב על מה שאמרה לו המחנכת שלו באחד
השיעורים: "אתה תהיה מורה מדהים יום אחד." המשפט הזה, שאולי נאמר כבדרך אגב, נחרט בליבו כאילו היה נבואה.

במקביל, עומר גילה תחביב נוסף – הציור. בהתחלה זה היה רק שחרור עבורו. הוא היה יושב מול דף ריק, מצייר רגעים שהוא ראה בחיי היומיום: איש זקן קורא עיתון בפארק, ילד משחק עם כדור בודד במגרש ריק, או השתקפות השמש על שלולית אחרי הגשם. אך עם הזמן, התחביב הזה הפך להיות הדרך שלו להבין את העולם ואת עצמו.

בתיכון, המורים התחילו לשים לב לעומק המחשבה שלו. הוא לא היה רק תלמיד טוב – הוא היה כזה שתמיד ניסה לראות את התמונה הגדולה. הוא שאל שאלות שלא תמיד היו להן תשובות. "למה אנחנו באמת צריכים ללמוד היסטוריה?" הוא שאל את המורה בשיעור אחד. "כדי שנדע איך לצייר את המחר," היא ענתה בחיוך, אבל עומר הרגיש שיש בזה יותר.

ועדיין, עם כל ההישגים, הייתה תחושה שמשהו חסר. זה לא היה פחד מכישלון, אלא ציפייה למשהו שעדיין לא קרה. משהו שימלא את החלל הזה שהוא לא ידע להגדיר. בלילות הארוכים האלה, כששכב ער במיטה, הוא היה שואל את עצמו: "אולי זה רק עניין של זמן? אולי משהו גדול מחכה לי ממש מעבר לפינה?"

הוא לא ידע אז, אבל החיים אכן התכוננו להפתיע אותו – והמפגש שישנה את הכל, כבר התקרב.

מקווה שתאהבו ❤️❤️❤️❤️❤️