נקודת מפנה

להילחם על הלב שלה

פרק שמיני - להילחם על הלב שלה

עומר וליה ישבו יחד באחד מבתי הקפה האהובים עליהם, מוקפים בריח של קפה טרי ובצלילי שיחות שקטות מסביבם. זה היה המקום שלהם – מקום של שקט ובריחה מהעולם שבחוץ. אבל השקט נשבר בפתאומיות.

קבוצת ילדים נכנסה פנימה, צוחקים ורועשים, עד שעיניהם ננעצו בעומר. 'זה אתה!' אחד מהם קרא בהתלהבות, ורץ לעברו עם פנקס ביד. מהר מאוד כל השאר הצטרפו אליו. 'אתה עומר צ'אט!' הם צעקו, קולותיהם רועדים מהתרגשות.

ליה הביטה בו, המומה. היא חיכתה שיאמר משהו, אולי יסביר את הסיטואציה, אבל הוא רק חייך חיוך מבויש וחתם לילדים. כשהם עזבו, השתררה שתיקה מוזרה.

'למה לא סיפרת לי?' היא שאלה לבסוף, קולה שקט אך חודר.

עומר לקח נשימה עמוקה. 'כי... זה לא מי שאני כשאני איתך,' הוא אמר, מנסה למצוא את המילים הנכונות. 'רציתי שתכירי אותי – את עומר, לא את השם שלי. לא את הכוכב.'

אבל הוא ראה את הפגיעה בעיניה, עמוקה יותר ממה שדמיין. 'זה לא הכדורגל, עומר. זה לא משנה לי שאתה שחקן מפורסם,' היא אמרה, כמעט בלחישה. 'מה שמפריע לי זה שלא סמכת עליי מספיק כדי לשתף אותי בזה. מה עוד אתה מסתיר ממני?'

עומר ניסה לענות, להסביר, אבל המילים נתקעו. הוא רצה לומר לה שהוא פחד, שהוא לא רצה להרוס את מה שהיה ביניהם. אבל כל מה שיצא מפיו היה שתיקה.

ליה קמה באיטיות. 'אני צריכה זמן,' היא אמרה, ולפני שהוא הספיק לעצור אותה, היא כבר הייתה בחוץ.

עומר קפא לשנייה, אבל מיד התאושש ורץ אחריה. 'ליה!' הוא קרא, אבל היא לא עצרה. הוא ראה אותה נכנסת למונית, וליבו צנח.

'אני לא יכול לאבד אותה,' הוא לחש לעצמו. הוא רץ למונית הקרובה, נכנס במהירות ואמר לנהג בקול נחרץ: 'תעקוב אחרי המונית ההיא.'

המונית דהרה ברחובות העיר. עומר הביט החוצה, מחשבותיו מתרוצצות. מה הוא יגיד לה? איך הוא יגרום לה להבין? הוא לא ידע אם יש לו את המילים הנכונות, אבל היה דבר אחד שהיה בטוח בו: הוא לא ייתן לה להתרחק ממנו בלי להילחם עליהם.

ליבו פעם במהירות עם כל רחוב שעברו, והוא ידע שהקרב הזה הוא לא על הקריירה שלו, לא על הסודות שלו. זה היה הקרב על הלב שלה – על הלב שלהם.