נקודת מפנה

לא לוותר עלייך

פרק תשיעי - לא לוותר עלייך

:

ליה ירדה מהמונית בצעדים כבדים, ראשה רכון מטה, כאילו כל משקל העולם רובץ על כתפיה. היא הלכה אל החוף המוכר, המקום שתמיד היה לה מפלט מהכול. הגלים התנפצו על החוף, רוח קרירה ליטפה את פניה, אבל שום דבר לא הצליח להקל על הכאב שהצטבר בליבה.

היא התיישבה על החול, נשענה על ברכיה, והניחה את ראשה בין ידיה. דמעות החלו לזלוג ללא הפסקה. "איך נתתי לעצמי להרגיש ככה?" היא לחשה לעצמה, קולה רועד. "איך האמנתי שזה יכול להיות אמיתי?"

מאחוריה, עומר ירד מהמונית, צעדיו נחושים. הוא ראה את דמותה יושבת על החול, לבד, נשברת. הוא עצר לרגע, מביט בה, ונשם עמוק. "כמובן שהיא תהיה כאן," הוא מלמל לעצמו, חיוך עייף אך אוהב על שפתיו.

כשהתקרב, שמע אותה ממשיכה ללחוש. "חשבתי שהוא שונה... חשבתי שהוא שלי," היא אמרה, קולה חנוק.

הוא לא יכול היה לשאת עוד את הכאב שבקולה. בצעד מהיר הוא כרע מולה על החול, ידיו תופסות בעדינות את פניה. היא נבהלה לרגע, אבל לא הספיקה לומר דבר.

"די," הוא לחש, עוצר את המילים שלה בנשיקה. זו לא הייתה נשיקה פשוטה – היא הייתה מלאה בחרטה, בכאב, אך גם באהבה עמוקה, כזו שלא ניתן להתכחש לה.

כשהוא התרחק מעט, מביט בעיניה המלאות בדמעות, הוא אמר בקול חנוק: "מהרגע הזה את שלי לנצח, ליה. ואני נשבע לך, לא אתן לשום דבר או אף אחד לעמוד בינינו."

עיניה של ליה הביטו בו בהפתעה ובכאב, אך גם ברוך. היא רצתה לכעוס, לברוח, אבל כל חלק בתוכה ידע שאהבה כזו לא מוצאים כל יום.

היא חייכה חיוך קטן ומהוסס, ובקול רועד אך החלטי אמרה: "אז אל תאכזב אותי שוב, עומר."

הוא הנהן, מבטו נחוש, דמעות זולגות על לחייו. "לעולם לא."