נקודת מפנה

מכתב לאמא

פרק 19-מכתב לאמא

כמה ימים לפני החתונה, עומר הבחין שליה נסערת. הוא ידע שמשהו מעסיק אותה, אבל היא לא דיברה על זה. לבסוף, כששאל בעדינות, היא נשמה עמוק וסיפרה בקול רך, "אני מרגישה שאמא שלי חסרה לי יותר מתמיד. היא הייתה אמורה להיות חלק מהיום הזה."

עומר הביט בה בעיניים מבינות. "ליה," הוא אמר, "את יודעת, אנחנו יכולים ללכת יחד לקבר שלה. אני בטוח שזה יעזור לך להרגיש קרובה אליה."

עיניה של ליה נצצו בתגובה להצעה. "באמת תבוא איתי?"

"ברור," הוא ענה בלי היסוס. "זה חשוב לך, אז זה חשוב גם לי."

ביום שקבעו, הם יצאו מוקדם בבוקר, כשהשמש התחילה לעלות באופק וצבעה את השמיים בגוונים עדינים של כתום וורוד. כשהתקרבו למכונית, ליה אחזה במעטפה לבנה קטנה, בידה רועדת. "הכנתי משהו קטן," היא אמרה, מחייכת חיוך רפה. עומר הנהן בעדינות, נותן לה את המקום שלה.

כשנכנסו לבית העלמין, השקט עטף אותם. הרוח נשבה קלות, מזיזה את העלים היבשים על השבילים. ליה התקדמה לאיטה לעבר הקבר, זר לבן בידיה. עומר הלך לצידה, מחזיק את ידה בחום.

כשהגיעו, היא כרעה ברך ליד הקבר. היא הניחה את הזר בעדינות, מסדרת אותו כך שיתאים בצורה מושלמת. עומר נשאר לעמוד בצד, נותן לה את מרחב הפרטיות שלה.

ליה הוציאה את המעטפה ונשמה עמוק. "אמא," היא לחשה בקול רועד, "אני מתחתנת. זה היה החלום שלך לראות אותי ביום הזה, ואני מרגישה אותך איתי כל הזמן."

היא פתחה את המעטפה באיטיות, חושפת פיסת נייר כתובה בכתב ידה העדין. קולה רעד כשקראה:

"אמא אהובה שלי,
אני יודעת שאת לא כאן בגוף, אבל אני מרגישה אותך בלב שלי בכל רגע. בעוד כמה ימים אני אתחתן עם האדם שאני אוהבת יותר מכל דבר בעולם, ואני יודעת שאת היית מתאהבת בו גם.
הלוואי והיית כאן לראות אותי בשמלות הכלה, לעזור לי לבחור פרחים ולרקוד איתי ברחבת הריקודים. אני מבטיחה לך שאשמור על הזכר שלך חי בכל רגע. את איתי תמיד, אמא.
אני אוהבת אותך.
ליה."

ליה קיפלה את המכתב והניחה אותו בקבר. עיניה דמעו, והדמעות זלגו בשקט על לחייה.

עומר, שעמד מאחור, התקרב באיטיות והתכופף לצידה. הוא חיבק אותה חזק, כשראשו נשען על כתפה. "היא בטוח צופה בך עכשיו," הוא אמר בשקט. "גאה בך כל כך."

ליה הניחה את ידה על ידו והביטה בו, עיניה מלאות באהבה וכאב גם יחד. "אני יודעת שהיא הייתה אוהבת אותך," היא לחשה בקול חנוק. "כי אתה האדם הכי טוב שיכולתי לבחור."

הם נשארו שם עוד רגע, מחובקים בשקט. עומר ליטף את שערה, והיא הרגישה את חום אהבתו עוטף אותה, ממלא את החלל שהותיר הגעגוע.

כשעזבו את הקבר, ידיהם היו שלובות. השמש כבר טיפסה מעט גבוה יותר בשמיים, ואור חדש נראה באופק. הם ידעו שהפרק הבא בחייהם עומד להתחיל, עם אמא שלה בלבם, חלק בלתי נפרד מהם.