~נקודת מבט של רון~
קמתי בבוקר בלי מצב רוח כל כך, אתמול לי לא הפסיקה לסנן אותי. התארגנתי לביצפר ויצאתי. אחרי עשרים דקות הגעתי, נכנסתי לכיתה והייתשבתי במקום שלי. לקחתי את הפלאפון וראיתי הודעה מלי.
"תגידי למורים שאני חולה"
רגע מה היא לא מתכוונת לבוא?! אני לא מבינה מה עובר עליה, בדיוק ראיתי את סהר נכנס לכיתה לבד (פעם ראשונה:O)
"סהר בוא רגע"
צעקתי לו והוא ניגש אליי
"אתה יודע מה יש ללי?"
"לא למה?"
"היא לא באה היום"
"באמת..?"
"כן... היא שלחה לי הודעה שאני אגיד למורים שהיא חולה"
"טוב אמ.. אני צריך ללכת שניה"
הוא הסתובב והתחיל לרוץ
~נקודת מבט של סהר~
כששמעתי מרון שלי בבית ישר רצתי אליה. אני לא רוצה שהיא תהיה עצובה אפילו לא מבין למה ניפרדתי ממנה. היא חסרה לי כל כך. כשהגעתי אליה שמעתי מעבר לדלת שהיא רואה את הסרט שאני והיא הכי אוהבים והיא בטח עכשיו אוכלת את הגלידה שלנו וניל עם עוגיות. לא חשבתי על שום דבר אר חוץ מזה שעכשיו אני נכנס אליה מתקרב אליה וטועם שוב פעם את שפתיה. אני נכנסתי אליה הביתה וסגרתי אחריי בשקט. הסתכלתי עליה, היא בהתה בטלוויזיה עם עיניים מלאות דמעות. אני התקרבתי אליה התיישבתי לידה והסתכלתי עליה. היא הסתובבה אליי עוד לא הבינה מה אני עושה אצלה ואני כבר נישקתי אותה. היא דחפה אותי אחורה ובהתה בי.
"סהר עוף לי מהבית..."
"לי תקשיבי שניה אני מצטער על ההודעה זה חבר שלי ביקש ממני לשלוח בשמו תהודעה הזאת וזה בטעות שלח לך! בבקשה לי, תאמיני לי, אני אוהב אותך הכי שבעולם"
"סהר תתרחק ממני תן לי להיות עצובה בשקט"
היא הסתכלה עליי והתחילה לבכות. אני התקרבתי אליה וחיבקתי אותה חזק
"לילוש שלי אני באמת אוהב אותך אני לא יכול בלעדייך"
היא שתקה והמשיכה לבכות. ליטפתי את שערה וניסיתי להרגיע אותה. הרמתי את ראשה ונעמדתי. היא תפסה את היד שלי והסתכלה עליי
"אני אוהבת אותך.. אל תלך"
אני חזרתי לשבת והיא התיישבה עליי. היא שמה את ראשה עליי ואת ידייה על החזה שלי
"אנחנו לא ניפרדים נכון?"
"לא, ממש לא. רק לקחנו הפסקה של יום"
"התגעגעתי אלייך"
"גם אני אלייך"
"רוצה לראות את הסרט שלנו שוב פעם עם הגלידה?"
"תמיד רוצה"
היא הרימה את ראשה ממני ונתנה לי נשיקה קטנה והלכה להביא לשנינו את הגלידה
