~נקודת מבט של רון~
נגמרו להם שעתיים של פיזיקה, תודה לאל. יצאתי מהכיתה יחד עם ניר והלכנו לחפש את לי ושון. שניהם לא היו בשיעור וגם סהר איחר לשעה הראשונה. אני וניר הלכנו לכיתה שלנו והם לא היו שם, הלכנו לספריה וגם שם הם אל היו, בחדר תרבות אין ונשאר רק מקום אחד, החדר הרומנטי (אנחנו קוראים לו ככה כי קראו לי ולה דברים ממש חמודים שם עם סהר וניר), הלכנו לשם והם בדיוק היו שם. כשנכנסנו ראינו את שון יושב על השולחן ומלטף ללי את השיער והיא שוכבת על השולחן עם הראש עליו.
"למה לא הייתם בשיעור?"
"לי הייתה עצבנית ורציתי שהיא תרגע קצת.."
"היא עדיין עצבנית?"
"היא בינתיים ישנה אז לא יודע"
"ולפני שהיא נירדמה?"
"יותר מידיי"
"נטלי אפילו לא מבינה לאן היא נכנסה"
"זה יעבור לה, היא חזקה והיא תתעלם מזה וזה יעבור לה מהר"
"שון, היא יכולה מחר לא לבוא לביצפר והיא תסגר בחדר שלה מבלי לצאת לאכול ולשתות ואפילו לא תצא לשירותים"
"אבל זהו שהיא לא תעשה את זה, אנחנו איתה ולא נגרום לה לעשות דברים כאלו ואחרים"
"רעיון טוב, בלונדיני עם שכל אתה"
"לא כל הבלונדינים מפגרים"
"חחחח כן אתה ההוכחה לזה"
התחלנו לצחוק ופתאום מישהו התפרץ לחדר
"תשמעו סהר עוד שניה מתהפך על נטלי!"
"ממההה????"
"כן נו, בגלל כל הקטע עם לי וזה"
"אנחנו צריכים לשחרר מזה"
"כון ממילא לא יעזור כלום, השמועות כבר בחוץ"
"אבל אי אפשר לשתוק לה על זה, אני בחיים לא הייתי שותקת על דבר כזה"
"בסדר אבל שתמעי שניה רון, את לא יכולה לשנות כלום, ממילא נראלי שללי הכי חשוב שאנחנו יודעים תאמת"
"אתם באמת לא שכבתם?"
"לא, לא שכבנו, וגם אני לא מתכוון לזיין אותה בכוח.."
אולי הם מחביאים משהו מאיתנו אבל אם משהו היה קורה אז בטוח לי הייתה מספרת לי ישר, הסתכלתי עליה וראיתי שהיא מתעוררת מה שעצר את המחשבות שלי.
