*אני מזהירה מראש, אם יש שגיאות כתיב כמו מדבק במקום מדבר אז תתעלמו מזה כי אני רושמת את הפרק מהפלאפון ובכללי אני רושמת את הפרקים מהמחשב*
"דיי שון! תעזוב אותי!"
"שששש"
"אתה מודע שזה נקרא כמו חטיפה"
"תסתמי כבר"
"נו דיי!!! תוריד אותי כבר!!!"
הוא המשיך ללכת בשקט והתעלם ממני, חצוף כזה. הוא נכנס לאיזשהי כיתה והושיב אותי על שולחן אחד.
"למה לקחת אותי לפה?"
"בשביל שתרגעי"
"אני ארגע רק אחרי שאני יחטיף לה"
דפקתי לו פרצוף רצחני והוא ציחקק
"את תירגעי פה איתי"
"לא רוצה!!! באלי להרביץ לה"
"דיי, לי תרגעי"
"לא רוצה"
חיבקתי את הרגליים שלי והתחלתי לבכות
"לא לא רק לא לבכות אהובתי"
"לא רוצה"
המשכתי לבכות והוא חיבק אותי
"דיי לבכות נסיכה שלי"
"ממ.. לא רוצה"
"כשאת בוכה את לא יפה את לא יפה. דיי לך או דיי לך ילדה"
"דיי להיות כזה חמוד"
"כזה אני"
"וכזאת אני, בוכה"
"וכזאת לא תהיי"
"דיי.. באלי לבכות"
"רצון זה דבר טוב"
"נו תסתום"
"לא רוצה"
"בלי רצון"
"נו לי בואי חבקי אותי גם"
הורדתי את הידיים מהרגליים שלי וחיבקתי אותו. שמעתי את הדלת ניפתחת והעברתי את מבטי לעבר הדלת, סהר עמד שם.
"אמ.. סליחה, לא רציתי להפריע"
"אתה.. אתה לא מפריע"
"אז אני יכול לדבר איתך שניה?"
"כן.."
"בואי החוצה"
קמתמ מהשולחן ויצאתי מהכיתה עם סהר
