"תקשיבי מה קרה עכשיו!!"
"ניר רוצה שנחזור.."
היא המשיכה לבהות בקיר והשפילה קצת את מבטה
"אומייגדדדד ומה אמרת לו???"
"שאני לא רוצה שנחזור..."
הסתכלתי עליה בשוק טיפה
"אבל את כן רצית ממקודם לחזור אליו ובכית"
"ממקודם, עכשיו כבר לא באלי.."
"למה?"
"כי מה הוא חושב לעצמו שהוא יכול לחשוב כל מה שבאלו ולהתנהג איך שבאלו ואז אני אקבל אותו כאילו כלום לא קרה??? שיחזור למציאות. הוא חשב שאני לא מתייחסת אליו וששכחתי ממנו אז יופי עכשיו תחשוב ככה ובצדק"
המשכתי להסתכל עליה קצת בשוק והיא התחילה להתחרפן
"ואתם נשארתם ידידים..?"
"לא יודעת וגם לא אכפת לי, ישלי עכשיו את אריאל כידיד, אני אתקרב אליו יותר ואולי עוד יצא משהו ואז אני לא אצתרך אותו יותר"
"קשוחה"
"זה מה יש חחחחחח"
"אגב מייקל נרדם"
"מצוין, רוצה נצא אלייך עכשיו?"
" אבל מה עם מייקל?"
"הוא יושן ממילא, אני אכין לו אוכל ונצא"
"את בטוחה?"
"תשמעי אמא שלי חוזרת עוד מעט אז לא יקרה כלום וגם הוא יושן הרבה זמן אז.. לא יקרה כלום"
"אבל.."
"קיצר בואי!"
היא לקחה את השקית עם הבגדים שלה ופתחה את הדלת, שנינו יצאנו והיא סגרה אחרינו
"שכחת לספר את מה שקרה לך"
"אה כן"
"נו. אז מה קרה?.."
"ממקודם כשהייתי עם מייקל אז שון התקשר אליי וסתם שאל לגבי הערב ואז הוא שמע את מייקל ברקע והוא חשב שאני בוגדת בו ולא האמין שזה אח שלך וקיצר הוא לא מאמין חי וגם ניתק לי"
היא הסתכלה עליי בפרצוף של תעשי לי טובה
"שלא יהיה מפגר"
"תגידי את זה לו ולא לי"
"רציני שלא יהיה מפגר, היום בערב הוא יראה שאת תהיי איתו ויבין שאת לא בוגדת בו"
"הוא אמר שהוא אולי לא יצא"
"מה אולי לא יצא"
"לא יודעת מה עובר עליו"
"נשסעת לך הוא רוצה לבדוק אותך"
"יש מצב"
"עדיין לא הבנתי מה עבר עליו כשהוא חשב ככה"
"שיחשוב מה שבאלו, הוא צריך ללמוד להאמין לי"
"אידיוט..."
התחלנו לצחוק ונכנסנו אליי לבית. בסלון ישבו דן וחברה שלו וראו טלוויזיה
