~בזמן השיחה של שירן ליי ודן (נקודת מבט של שון)~
כשליי ירדה לסלון אני לקחתי את הפלאפון שלי ונכנסתי להודעות שלי עם ניר
"איפה אתה?"
"אצל ליי"
"מה אתה עושה אצלה?"
"סתם.. יושן אצלה"
"אתה יודע שהיא וסהר ניפרדו לפני יומיים או שלוש"
"בסדר עכשיו אני יכול להיות איתה"
"לך תדע אם היא כבר מוכנה להמשיך הלאה"
"אני בטוח שכן"
"אתם כבר התנשקתם?"
"כן"
"מתי כבר הספקתם?!"
"היום כשיצאנו"
"כבר תפסת תבחורה"
"מבטיח לך שאני והיא עוד נהיה ביחד"
"ואם היא לא אוהבת אותך?"
"למה שהיא לא תאהב אותי?"
"כי היא אחרי פרידה. הם היו שנה ביחד והיא עדיין יכולה להרגיש אליו משהו קטן"
"אבל אם היא לא אוהבת אותי אז היא לא הייתה מתנשקת איתי ולא הייתה מזמינה אותי לישון אצלה ^_^"
"אי אפשר לחיות בחיים מבלי לעשות טעויות"
"טוב יאללה אני אדבר איתך אחרי זה היא חזרה"
כיביתי את הפלאפון והתיישבתי על המיטה נורמלי. היא הניחה את הקערה עם הפופקורן על השולחן עבודה והתיישבה לידי
"אפשר לשאול אותך שאלה?"
ראיתי לפי המבט שלה שהיא חוששת מהשאלה אבל החזירה את החיוך הכובש שהיה על פניה
"כן ברור"
"את עדיין אוהבת את סהר..?"
"דיי שון אין לי כוח לדבר עליו, סהר היה בעבר ומה שהיה נשכח עכשיו אני רוצה לשכוח ממנו ולמה בכלל אתה שואל את זה?"
היא נראתה ממש עצבנית מהשאלה ולרגע הצטערתי ששאלתי אותה
"סתם, שואל, חשבתי לעצמי שבכל זאת נשאר לך משהו כלפיו אחרי הכל"
"טוב עזוב את הנושא, גם אם אני מרגישה אליו משהו וגם אם לא זה לא משמעותי עדיין"
"מה עדיין?! את כאילו לא רוצה להיות איתי?!"
"שון, תקשיב שניה, אני אחרי פרידה ואני חייבת זמן איכות לעצמי בלי שום חבר או זוגיות. אני מעדיפה לעכשיו שנשאר ידידים. בבקשה תבין אותי.. :("
"אבל אני חייב אותך לידי אני באמת אוהב אותך אני פשוט לא יכול לשכוח את הרגע הזה שאת ואני התנשקנו. השפתיים שלך פשוט מושלמות ואת בכלל כובשת מכף רגל ועד ראש. את בן אדם מיוחד שלא ראיתי בשום מקום אחר. אני אפילו לא מבין מה עובר עליי אני חושב רק עלייך, רק רוצה אלייך. רק את החיבוק שלך, רוצה לנשק רק אותך"
