~נקודת מבט של דן~
"חכה סהר, אני עוד לא סיימתי איתך"
הסתובבתי והלכתי אחרי לי. לא משנה מה יקרה בינינו אנחנו בחיים לא נפסיק לדבר. כשהגעתי לחדר תרבות ראיתי את לי שוכבת על הריצפה ושון ורון יושבים סביבה
"מה קרה לה????"
"היא דפקה בדלת וכשפתחנו ראינו אותה מעולפת פה"
היא אמרה את זה בלחץ וניסתה להעיר את ליי, אני הרמתי אותה עליי ולקחתי אותה לאחת הספות שהיו שם
~נקודת מבט של רון~
כשדן ניסה להעיר את לי ניר נכנס לחדר וקרא לי לבחוץ, יצאנו משם והלכנו לכיתה ריקה
"מה קרה לליי?"
היא ממקודם נכנסה לתרבות ופתאום התעלפה ועכשיו אח שלה מנסה להעיר אותה"
"אה הבנתי"
"זה מה שרצית?"
"לא, כאילו לא רק"
"אז על מה רצית שנדבר?"
"אני רוצה שאנחנו ניפרד.."
בהיתי בו בשוק לא הבנתי מאיפה זה בא!
"למה????"
"זה כבר לא עובד בינינו, את עסוקה הרבה בליי ובשון ובקושי שמה לב אליי או לזה שישלך חבר"
"אבל זה לא נכון ניר"
"רון, פשוט בואי נקח הפסקה"
"אבל אני לא רוצה הפסקה"
"רון אני מצטער אבל אני לא יכול יותר"
הוא עזב את היד שלי קם מהשולחן שישבנו עליו ויצא מהכיתה, בהיתי בדלת ורק קיוויתי שהוא יחזור לכיתה ויגיד שהוא צחק. העיניים שלי התמלאו דמעות ופשוט התפרקתי ובאמצע שון נכנס לכיתה
"מה קרה??"
"אני וניר ניפרדנו"
הוא התקדם אליי וחיבק אותי חזק
"למה?"
"כי אני לר שמתי לב אליו והייתי יותר עסוקה באחרים וזה ממש לא נכון אני תמיד הייתי איתו ואם לא הייתי איתו כמה רגעים זה לא אומר ששכחתי ממנו!!"
בכיתי עוד יותר ושון ליטף לי את השיער (אם הוא היה חבר שלי מזמן הייתי מנשקת אותו אבל הוא של ליי ולא נעים חחחחחח)
"אם הוא היה אוהב אותך באמת הוא לא היה נפרד ממך אלא היה מדבר איתך. אני אדבר איתו לחזור אלייך"
"עזוב זה מיותר.."
השפלתי מבט והמשכתי לבכות והוא ניחם אותי והיה איתי. (נשבעת שליי כל כך זכתה ואם היא אי פעם תוותר עליו אני אוריד לה תראש המפגר!!!)
"רונצ'וק את יודעת, ישלי חבר פנוי ואם באלך אני יכול להכיר בינכם ואולי זה יתפתח בינכם"
"איך קוראים לו?"
"אריאל, הוא בן 18 שיער חום ועיניים חומות"
"טוב סבבה ננסה"
"היום אני והוא תכננו להיפגש אז אם באלך תבואי עם ליי אליי"
"תלוי איך היא תרגיש"
"טוב, אני אדבר איתה כבר"
"נו אז איך זה להיות חבר שלה?"
התמלאתי לרגע במצב רוח והעלתי חיוך וגם שון חייך אליי
"חחח אנחנו כולה יום אחד איתה וגם הוא לא הולך משהו"
"בסדר היום בערב נפגש ארבעתינו ותהיו ביחד ותהנו וזה וזה"
התחלנו לצחוק
"למה אתם מתחבאים ממני?"
שמענו תקול של ליי ונהיה לנו יותר מצב רוח
"לא מתחבאים ממך אהובבה שלייי, בואי אני חייבת לספר לך משהו"
"מה קרה? למה בכית?"
היא נעמדה מולי ושון קם ונעמד מאחוריה וחיבק אותה מאחורה (הוא גבוה ממנה בהרבה אז זה היה ממש מושלם)
אתם כאלו יפים ביחד"
"אל תשני נושא רון, מה קרה?"
"ממקודם כשהתעלפת אז ניר לקח אותי לפה וניפרד ממני"
"ממהההה???????"
היא העיפה את הידיים של שון ממנה וקפצה עליי בחיבוק מנחם
"הןא אמר שאני בקושי שמה לב אליו"
"חיימשלי אל תדאגי את תמצאי מישהו אחר ואפילו יותר טוב! אם הוא באמת היה אוהב אותך אז הוא היה מדבר איתך על זה ולא ניפרד ממך כמו איזה פוץ!!"
ציחקקנו שתינו ושון עמד בצד וקינא (אין מה לעשות מה ששלי שלי עד הסוף!! והכוונה ללי)
"נכון אבל אולי הוא הפסיק כבר לאהוב אותי"
"רק הוא יודע תסיבה האמיתית לזה שהוא ניפרד ממך"
השפלתי את מבטי..
