"מה זהה???"
"אתה חנפן!"
"אני אראה לך מזה חנפן!"
תפסתי אותה הרמתי אותה וזרקתי אותה על המיטה. היא התחילה לצחקק ואז אני התחלתי לדגדג אותה. היא התחילה ממש לצחוק עד כדי כך שהיא התחילה לבכות
"דיי חח תפסיק חחחח"
"אני הריי חנפן, זה טיפה קשה להפסיק"
"נו דיי אתה לא חנפן חח"
"בטוח?"
"לא אבל אתה לא חנפןןן"
"אבל את לא בטוחה, חבל, אני רוצה תשובה סופית"
"נו דיי שון חחחח תראה אני כבר בוכההה"
"טוב"
הפסקתי לדגדג אותה והיא התיישבה על המיטה מולי
"אתה עדיין חנפן"
"מהה אמרת?? אמרנו שאני לא"
היא קמה מהמיטה ויצאה מהחדר בריצה, יצאתי אחריה והיא ירדה למטה ושם לא ראיתי אותה בכלל. פתאום מאיזשהו מקום היא קפצה לי על הגב
"אתה גרוע במחבואים חיימשלי"
"אויש תסתמי"
"אויש אתה חנפן"
"שוב פעם?! הידיים שלי מאוד אוהבות לדגדג אותך"
"לאלאלאלאלא בבקשהה לאאאא"
"אז שקטט בלי שום חנפן"
"טוב"
היא לחשה משהו לעצה והסתכלתי עלייה
"לא אמרתי!"
"לחשת לעצמך"
"יש הבדל בין ללחוש לבין להגיד"
"את קרציה"
"ואתה חנפן"
"שוב פעם!"
"שששש"
היא ירדה מהגב שלי ועלתה למעלה ואני עליתי איתה ונישכבנו לישון
"לילה טוב שון"
"לילה טוב לי"
"תחלום עליי"
"רק עלייך"
"יאיי"
היא נישקה אותי בלחי והסתובבה אליי עם הגב
"אני אוהב אותך.."
לחשתי לעצמי
"גם אני אותך שון."
בהיתי לה בשיער, יד אחת ליטפה לה אותו, מה היא באמת אוהבת אותי? או שאולי היא אמרה את זה רק בגלל שאני אמרתי לה? בהיתי בה והמשכתי לחשוב לעצמי מלא דברים לגבי מה שנאמר עכשיו ולבסוף נירדמתי
