"מה קרה רונצ'וק?"
"ה.. הו.. הוא"
"מה קרה רון?"
היא השפילה מבט ואני התחלתי לדאוג עוד יותר
"את יכולה כבר לדבר??"
"אח שלך וסהר רבים מכות"
"מהההה?????"
"כן.."
"למההה????"
"כי סהר הלך וחיבק את נטלי ואמר שהם עשו אחלה עבודה ושהוא אוהב אותה ואח שלך שמע את זה והתעצבן והתחיל להרביץ לו"
"פשש איזה אח נשבע אני מקנא"
"מה מקנא מהה"
"לפחות הוא מגן עלייך"
"שיגן בצורה אחרת"
"ככה גברים אמיתיים מגנים על הבנות שלהם"
שון צחק ואני נהייתי עצבנית
"רון איפה הם עכשיו?"
"איפה שהי'ב"
"תודה, אני כבר חוזרת"
יצאתי מהחדר בריצה והם נעלו תדלת אחריי, התחלתי לרוץ כמו שלא רצתי מעולם, אני ממש דואגת לדן ולא רוצה שהוא יסתבך בשום מקום!!! כשהגעתי לשכבה שלהם ראיתי את דן מחזיק בחולצה של סהר ומצמיד אותו לקיר וכמעט חונק אותו
"דן!! תעזוב אותו!!"
הוא הסתכל עליי והמבט שלו היה עצבני, הוא שיחרר את סהר וסהר נפל על הריצפה
"מה את עושה פה?!?!"
"תעזוב אותו דן בבקשה, אל תחפש צרות חיימשלי בוא איתי"
תפסתי ביד של דן והסתכלתי על הפנים וירד לו דם מהשפה, העברתי את מבטי לסהר ולסהר ירד גם מהאף ומהגבה (מסכנים)
"קודם אני יטפל בו"
הוא שיחרר לי תיד ושוב פעם תפס את סהר
"לא דן דיי אתה בא איתי עכשיו!!"
"אני לא מחפש צרות תרגעי כבר!"
"דןן!!!!"
התחלתי כבר ממש להתעצבן עליו
"ליי תעשי טובה ותחזרי לחברין שלך אל תתערבי סעמק!"
"דן אני דואגת לך חתיכת מפגר בוא איתי!"
"מה את מגנה עליו בכלל?!"
"מי מגן עליו?????? אני מגנה עלייך אידיוט! לא רוצה שתסתבך!!!"
"אני לא יסתבך! ותפסיקי לגן עליו"
"אתה כן! ואני לא מגנה עליו"
"אם לא היית מגנה עליו לא היית משכנעת אותי לעזוב אותו! הבנאדם בגד בך חצי שנה ואת מגנה עליו?? תשמעי השכל שלך לא פורח!"
הסתכלתי עליו פשוט בשוק
"חתכית מזדיין אל דבר איתי יותר בכלל מצידי תתאבד ואני לא אתערב יותר!!!"
דפקתי לו כאפה ורצתי משם בחזרה לתרבות והדמעות החלו לזלוג. כשנעמדתי ליד הדלת דפקתי בדלת ונפלתי על הריצפב, התחלתי לראות שחור ולא שמעתי כלום מסביב
