~נקודת מבט של שון~
היא פשוט מושלמת, אני לא יכול להתעלם מהיופי שלה ומהאופי שלה וממנה בכלל. פתחתי את הפלאפון שלי ונכנסתי לשיחה שלי עם ניר
"אחי אני פשוט מאוהב"
"תן לי לנחש, בליי"
"ברור שבלי"
"מה נידלקת עליה קשה אה?"
"לא נראלי שאפשר לתאר את זה אחרת"
"אני רק מקווה בשבילכם שלא יקרה משהו שיהרוס את זה"
"אל תדאג אחי הכל יהיה בסדר"
"בהצלחה"
"אתה חושב שאני והיא מתאימים?"
"תאמת, כן"
"אבל נראלי שהיא עדיין לא התגברה על סהר, הם היום דיברו ביחד"
"אז אתה מתכוון לחכות עד שהיא תתגבר עליו?"
"אני יתן לזמן לעבוד, נראלי"
"יש בינכם משיכה טובה, כדי לך לנצל את זה ולהיות איתה כבר עכשיו"
"אני יודע.."
"תראה אם אתה תתן לזמן לעבוד אז אולי מישהו אחר יתחיל איתה והיא תכנע לו והם יהיו ביחד ואתה תצא מהתמונה ואולי גם לא תחזור"
"אז מה אתה ממליץ לי לעשות?"
"תנסה לעשות את זה בכל זאת עכשיו, לך תדע אולי היא כבר מחכה לצעד שלך"
"ננסה?"
"תנסה"
"אם היא לא תסכים לי אני נכנס בך!!"
"למה בי?!"
"כי אתה אמרת לי ללכת על זה עכשיו"
"אבל זאת בחירה שלך להקשיב לי"
"טוב היא חזרה אני אדבר איתך כבר"
"ביי תהנו ובהצלחה"
"ביי"
כיביתי את הפלאפון והתיישבתי על הכיסא מול השולחן עבודה שישלה בחדר והיא נכנסה לחדר לבושה בפיג'מה וורודה עם שני דובים מצויירים על החולצה ובינהם יש לב
"את רומזת שהדובים שבפיג'מה שלך אלו אנחנו?"
"חחחח ישלך יציאות של מעצבן לפעמים ולפעמים של חמוד"
"ומה את הכי אוהבת?""
"אמ.. את החמודות"
"אבל אותי את אוהבת יותר"
"את זה אני לא אמרתי"
"רואים עלייך"
"לא נכון"
"את מתה לנשק אותי ולחבק אותי חזק ולא לתת לי לעזוב אותך או בקצרה, את מתה שאנחנו נהיה כמו הדובים שעל החולצה שלך"
"אויש תסתום ואל תתחנף"
"לא מתחנף רק אומר תאמת"
"חנפן."
