הנרדפת

פרק 8- ילדה טובה של אבא

בדרך כלל, הייתי רגילה להתעורר עם שיחת טלפון מאבא שלי, היום זה כבר לא קורה. אני חייבת לציין שאני מתגעגעת לתקופה שהייתי ילדה קטנה שאביה רודף אחרי. למרות שתמיד קנאתי בחברותיי שההורים שלהם לא לחצו מדי, עמוק בפנים ידעתי שטוב לי ככה, הרגשתי טוב לדעת שהוא עומד מאחורי. לא הייתי משקרת לו, העובדה שהוא שם בשבילי, גרמה לי להרגיש בטוחה איתו, הוא תמיד דאג לומר שלא משנה מה יקרה, הוא יהיה שם בשבילי. הוא נתן לי להרגיש בטוחה, גם אם פחדתי הוא יראה לי שהכול יהיה בסדר בסופו של דבר.
בזמן שהזמן המשיך לרוץ, החלטתי לפגוש את אבא שלי, אחרי התקופה הארוכה שלא ראיתי אותו, אנחנו חייבים להיפגש. לאחרים זה די נורמלי לא לראות את ההורים במשך שבוע, או פחות, אבל אצלי זה לא ככה, אני מרגישה מין ריקנות, כאילו חלק ממני לא נמצא יותר. הוא השלים אותי.
לא האמינו לי כשהייתי רוכבת איתו עד השקיעה, הייתי נראית ילדה טובה ומלוכלכת, אבל אבא לא האמין שהעובדה שאני רוכבת לא עושה אותי ילדה רעה. הוא חשב שזה עושה אותי מאושרת, האמת? הוא צדק, הרגשתי כל כך חופשיה שאנשים אחרים לא עניינו אותי.

אני מקלידה לו הודעה ושואלת עוד כמה זמן ייקח לו לרדת למטה, כרגיל הוא לא עונה, מה שגרם לי לכעוס. אחרי כמה שניות תקתוק נשמע על החלון מצדו השני של המכונית, הוא העביר את ידו בין זיפיו הלבנים כאשר פתחתי לו את הדלת. "למה אתה לא עונה לי?"
עשיתי את זה? כן, אבל זה היה בגלל חוסר סובלנות.

האוויר התנגש בגופי, כשהרגשתי את החלות הרטובים נכנסים אל תוך נעליי, אהבתי את התחושה הזאת, הבלגן. אהבתי להתפרע, לפעמיים הייתי נוהגת ומוצאת את עצמי צועקת לעצמי מרוב האושר שמתפרץ ממני.
הפניתי את ההגה לצד השמאלי והבוץ הסמיך הוטח באופנוע הלבן של אבי שחיכה לי בקו הסיום, הוא נזף והרים את ידו כדי לנקות את הכתם החום שעל פניו, נשכתי בשפתיי מנסה לא לצחוק ומיהרתי להרים את ידי למעלה כלא אשמה, "זה לא היה בכוונה, מבטיחה."
הוא השמיע צחקוק ומשך את שפתיו, "מה אכפת לי? העיקר שנהגתי טוב, יש לי את זה עדיין!"
"מתי איבדת את זה?" שאלתי אותו בלגלוג. "ולא נהגת טוב, נהגת מעולה, ניצחת אותי."
הוא התקדם לעברי והניח את ידו על כתפי כמשענת בזמן שמשך את הנעליים מרגליו, "גם אני הייתי כמוך, חושב רק על ניצחון. את יודעת, זה לא מה שחשוב."
"אז, למה אתה שמח?"
הוא חייך, "אני לא ניצחתי בשביל להוכיח משהו, ניצחתי כי זה עושה לי טוב, זה הסמים שלי, זה האדרנלין. אני לא חושב שבסוף ניצחון צריך לקבל איזה פרס, מספיק הידיעה שעשית את זה, מספקת אותך, סימן שהצלחת, לא משנה אם הגעת ראשון או האחרון."

פתחתי את הדלת של הבית בעייפות, מנסה למשוך את רגליי לכיוון החדר. יכולתי להרגיש את הצנחה בוערת בגופי בכל צעד נוסף שעשיתי, הבוץ נזל על הרצפה בצבעים צהובים חומים, לרגע זה היה נראה כאילו הבאתי חיה והיא פשוט עשתה את צרכיה, מה שנקרא.
הדלת נפתחה מאחוריי, קפצתי לאחור בבהלה ופלטתי קללה כלשהי שאני אפילו לא זוכרת מהי. הסתובבתי לאחור במבט מבולבל, ונתקלתי במבטה הבוחן של מייגן. "שלום."
היא התעלמה ממני והמשיכה לבחון את הדירה, "אלוהים, מה זה הריח הזה?"
"הוא לא יענה לך, את יכולה לשאול אותי."
היא גנחה ברוגז ושילבה את ידה, "אני שואלת."
"יופי, אני מתעלמת, אם את צריכה משהו אני במקלחת, תעשי טובה... אל תצטרכי משהו."

-------------------------------------------------------------
פרק קצר ללא שמרון או קמרון..... לא עצוב ולא כלום- זה פרק מעבר... (שונאת כאלה)
האמת שיש לו המשך, אבל אני לא מתכוונות לעלות חלק א וחלק ב לפרק, אני פשוט כותבת פרק 8 ופרק 9, זה הרגבה יותר נוח מחלקים שמבלבלים אותי...
פרק 9 יהיה ארוך מבטיחה...

תראו איזה ביץ' מיה עם מייגן, נודרת אני מתה עלייה...

פרק הבא 28+ ו15 תגובות ממשיכה
(שוב לא חפרתי)