הנרדפת

פרק 9- עזרה

כולם פוחדים ממשהו, פחד שגורם לגוף שלנו לרעוד, לצמרמורת לעבור בדמנו. לא תמיד יש מי שיקשיב לנו, אם יש, הם לא תמיד מבינים, אין תמיכה ואז אנחנו נותנים לפחד לשבור אותנו, אנחנו חושבים שאנחנו לבד, למרות שאנחנו בתוך בועה מלאה באנשים. אבל אנחנו לא רואים אותם, כי הם לא רואים את הפחד שלנו. 

הם לא ראו את הפחד שלי. 
אותו הפחד שממשיך להרעיד אותי בכל יום שעובר. 
תמיד פחדתי לראות את האמת, את כל הקשיים שאני עוברת במקום אותו חלום. רציתי להמשיך לחיות באותו חלום, להמשיך נשום באותו כלוב שנראה לי כמו גן עדן, זאת הייתה ההחלטה שלי. אולם ההחלטה הייתה אך ורק מתוך פחד. 
 שאלתי את עצמי למה כל בוקר אני מתעוררת עם תחושה שמשהו חסר לי, אבל עמוק בפנים ידעתי שזאת הייתה האשמה שלי -כי לא משנה כמה אני אסתכל במראה, אני לא אראה את המציאות, אני אראה רק את השקר. 

משכתי את המגבת הלבנה מכתפו של מרקו, הוא התעלם מכך והמשיך לטפל בלקוחה שלי בזמן שהוא מוציא כוסות זכוכית נוצצות מהמדף התחתון. הנחתי את המגבת בחוסר רצון על הבר, שלפתי מבשם שהיה לצד רגליי והתזתי על הבר מחכה שהריח הנעים יוכל להתפשט ולהעלים את הריח המצחין של האלכוהול שנטף מהאזור שלי בבר. 
צל נפרס על הבר, הנחתי את המגבת על כתפי והרמתי את מבטי, חיוך עלה על פניי כשהבטתי בנייט וקים מולי, הם נראו מאושרים. "איך אפשר לעזור לכם?" 
קים נשיקה קלות את צווארו של נייט, בזמן שהוא חייך חיוך זהיר חושף את גומתו השמאלית, "תביאי לי וויסקי ולגברת מים." 
"מה, למה? אני לא רוצה מים!" 
הוא כיווץ את גבותיו בתהייה והעביר את ידו בין שערה מניח אותו מאחורי אוזנה, "אמרת שאת לא מרגישה טוב, לא?" 
היא גירדה בראשה בחיוך ונשכה את שפתיה, "חשבתי שתטפל בי במיטה, אז אמרתי את זה..." 
הרמתי את ידי והנחתי אותה על פיה, "לא, לא, לא, אני לא מעוניינת לדעת איך הוא מטפל בך במיטה תוך כדי יחסי מין, אז אנא ממך תזמיני שתייה." 
"יש לך בת דודה מאוד ישירה." נייט אמר לקים שמשכה בכתפייה בתור תגובה והניחה את ראשה על כתפיו, "תביאי את מה שביקשתי." 
משכתי שתי כוסות ארוכות, הסתובבתי לעבר הכיוון של מרקו, "מרקו, וויסקי!" הוא הנהן וזרק לעברי את הבקבוק, כמובן שתפסתי אותו, משכתי את הפותחן ושלפתי את הפקק החוצה. קצף זינק החוצה וקיללתי את עצמי על כך שניקיתי את הבר לפני כמה שניות. "בבקשה." 
"תפיסה טובה." קול מחוספס ומוכר אמר מצד שמאלי, לא לקח לי הרבה זמן לזהות את הקול. 
לפני שהספקתי להוסיף הקנטה כלשהי, פי השתתק שעיניי נתקלו בעיניו הזוהרות. זין, הוא יפה. 
שערו השחור הוטל לאחור באופן כל כך מושך שפשוט רציתי להעביר את ידי בין שערותיו, זה נשמע מוזר. עיניו המלכסנות נראו זהובות לצד אורות המועדון, הם שברו את הצבע החייתי והכהה שלו וגרמו לו להיראות אף יותר סקסי. שפתיו הורדות נמתחו כשהוא הידק את הלסת הקשוחה שלו והעביר את ידו בעצמות לחייו הגבריות. 
 לראשונה הוא התאים למקום שבו נמצא, למרות שאני בכלל לא מכירה אותו הרבה זמן כדי לדעת את זה, אבל ידעתי שזה לא הלבוש שהוא רגיל אליו. זה לא התאים לו בדיוק כמו שזה התאים לו. 
הוא לבש חולצת כפותרים שחורה שלא נסגרה עד הסוף והבליטה את שרירי החזה כוסו מעט בצבע דיו, ומעלייה הוא לבש ז'קט ג'ינס שאף היה גם מעור . שרוולי החולצה והז'קט שלו קופלו את למרפקיו והדגישו את היד העבה שלו, יש לו ידיים מדהימות. 
הוא כיווץ את גבותיו בבלבול, אוי אלוהים, אני בוהה. "אה, מה אמרת?" 
"ת-פ-י-ס-ה   ט-ו-ב-ה," אמר באיטיות ויכולתי להרגיש את הצרידות בקולו מצמררת את גופי. קיבינימט מיה, תתעוררי. 
חייכתי, "תודה." 
נייט בחן את קמרון ואותי, לאחר מכן הוא נעמד במקומו והניח את ידו על כתפיו הרחבות של קמרון ומפנה את מבטו לעברי, "טוב, אני וקים הולכים." הוא הטה את ראשו לכיוונו של קמרון, "אימא אמרה שאם אתה לא בא, היא מסרסרת אותך, אני די בטוח שהיא הייתה רצינית. נתראה." 
מצמצתי בעיניי שקולו של נייט ממשיך להדהד בראשי, אימא אמרה שאם אתה לא בא, היא מסרסרת אותך, אימא? האם נייט וקמרון אח.. אחים? לא, לא, לא. 
"אנחנו אחים." הוא אמר קורא את מחשבותיי באופן מבהיל. 
הרמתי לעברו אצבע מאשימה, "אתה קורא מחשבות ארור!" 
"הייתי שמח לקרוא מחשבות, אבל זאת לא אחת מהתכונות שלי, פשוט יש לך מין פרצוף חושב כזה..." הוא הסביר. 
הרמתי את גבותי בשילוב ידיים, "פרצוף חושב?" 
"כן, נו, את מכווצת את האף, מושכת את השפתיים ובסוף מגלגלת עיניים." 
"לא."
"כן, את עושה את כל פעם שאת חושבת על משהו." 
באמת? "מה שתגיד, עכשיו, אתה רוצה להזמין?" 
"לא."
"אתה יכול ללכת אז?"
"לא."
"אז מה אתה כן יכול?" 
"להישאר כאן." 

"אני עדיין לא מבינה למה לעזאזל נשארת..." אמרתי בזמן שפסענו לכיוון היציאה, הידקתי את המעיל עם ידי שהתחלתי להרגיש את הקור מבעד לדלת. 
הוא משך בכתפיו, "היה לי משעמם." 
בשעה שהתכוונתי לענות לו, עיניי ננעלו על גברת שעמדה ממולנו, התקדמתי לעברה בריצה לאחר שנתקלתי בכתפו של קמרון. גרגרתי בגרוני וינקתי נשימה, אני חייבת לעשות ספורט. "את צריכה עזרה?" 
היא הרימה את מבטה במצמוץ וישרה את גבה, חיוך קטן נפרס על פנייה, "כן, אני אשמח. פשוט נפלה לי השקית, היא נורא כבדה, פעם הייתי חזקה יותר, הייתי צעירה ויפה כמוך, היום אני גברת זקנה עם המון קמטים שלא יכולה להרים שקית." היא שברברה את שפתייה, "איך הזמנים משתנים, נכון ילדונת?" 
הנדתי בראשי ומשכתי את השקית מהרצפה, שלמען האמת לא הייתה כל כך כבדה, אבל לא יכולתי להאשים את הגברת שהפילה אותה. "את בהחלט צודקת, הזמן רץ ואי אפשר לעצור אותו." 
"לא, לא, אני לא רוצה לעצור אותו. אני אוהבת להסתכל אחורה, לראות אותי צעירה ולפתע מבוגרת, להסתובב ברחוב עם גבר יפה כמו שלך." היא אמרה והעבירה מבט מאחורי, קם חייך קלושות ומשך את השקיות מידיה של האישה המבוגרת. 
הנפתי את ידי באוויר לשלילה, לרגע חלפה בראשי המחשבה עליי ועל קם, מיהרתי למחוק אותה במהירות ויישרתי את מבטי,  "הוא לא חבר שלי, הוא סתם שותף לדירה." 
"אני לא רוצה להיות חצופה, אבל אני יכולה לשאול אותך שאלה?" היא פנתה לקם בחיוך, שמיד הנהן לחיוב, "איך אתה נותן לה לברוח לך? לא בכל יום מוצאים בחורה שעוזרת לאנשים זרים באמצע הלילה." 
הרגשתי את לבי פועם מתחת לבגדיי, זאת לא הייתה הפעם הראשונה שעזרתי למישהו, אבל זאת הייתה הפעם הראשונה שזה גרם לסומק לעלות על פניי, במיוחד בגלל הצפייה לתשובתו של קם. 
הוא גרגר בגרונו והעביר את ידו ביו שערו השחור, עיניו ננעלו על שלי לכמה רגעים וגרמו למבטי להישאר נעול גם כאשר הוא פנה לעבר האישה המבוגרת במשיכת כתף, "יש לי חברה." 
  לבסוף הגענו לשדרה שלי, הגברת חיבקה אותי ואת קם לשלום ולחשה לאוזנו משהו שגרם לו לחיוך קל לעבור בין שפתיו. אני לא אשקר, סקרן אותי לדעת במה מדובר, אבל כשהתחלנו ללכת קדימה, לא יכולתי לומר דבר. 
בכל צעד נוסף שעשיתי הרגשתי את מבטו הקודר שורף את עורי, חשבתי שהוא רוצה לומר משהו, בהתחלה לא היה לי את האומץ לשאול אותו, אך לבסוף הרגשתי שהעור שלי נשרף ממבטו ולא יכולתי לעמוד בזה. "תפסיק להסתכל ותאמר כבר את מה שיש לך להגיד!" 
הוא מיד ליישר את מבטו כשהבטתי בו וגירד בשערו, "את תמיד עוזרת לאנשים?"
משכתי בכתפיי, "היה לי חינוך טוב." לא שקרתי, אבא שלי לימד אותי שלעזור לאחרים זה לעזור לעצמנו, אם אני אתן טיפה מעצמי לאחר, אני אקבל יותר. 
"יש לך אופי טוב." 
גיחכתי, "אתה מוזמן להמשיך להחמיא." 
"לא, אני חושב שאני אעצור כאן." הוא העביר מבט קטן על הגוף שלי וחייך, "אבל היא צדקה את מדהימה." 
דחפתי אותו הצידה מנסה להתעלם מהרגש שעובר בגופי, כאילו כל האוכל שאכלתי מתהפך בבטני, "אם אתה רוצה משהו, פשוט תגיד." 

-------------------------

פרק 9 וווואווווווווו

אז, כן, זה לא הפרק הכי טוב שלי, את האמת הוא די גרוע, אבל שוב זה פרק מעבר.... 

מבטיחה שזה משתלם.... 
לא העלתי פרק הרבה זמן בגלל שלא היה מספיק תגובות.... (נעלבתי) 

אני אפסיק לחפור ואומר 30 דירוגים ו14 תגובות (אני אשמח ליותר תגובות) 
הפעם אני רצינית לגמריי, אם לא היו מספיק תגובות אני פשוט לא אמשיך גם אם זה ייקח עד שנה הבאה... .