Daisies (Zayn Malik AU)

0.9

הזריחה הגיעה דרך החלון, מאירה על הפנים של כרמן. היא נראית שלווה. זאין רק בהה בה, רוצה לדבר איתה.

"שבוע שעבר הקרנבל היה בעיר," זאין התחיל. "אחד מהליצנים נפל לתוך חרא של סוסים. זה היה מצחיק. אף פעם לא צחקתי כל כך חזק."

שקט.

זאין נאנח בכבדות, מביט מטה אל ידיו שעל ברכיו. הוא אחז בידה בחוזקה בין ידיו. מחשבות עלייה רצו בראשו. הכל מהפחדים שלה בגיל 10 אל מה שהיא עשתה שבוע לפני קריסמס.

"בבקשה, בבקשה תתעוררי." הוא לחש, נשען כדי לנשק את מצחה. הוא עצר כשהוא שמע את הדלת נפתחת.

האישה עצרה במקומה. העיניים שלה היו פקוחות לרווחה בזמן שהיא בהתה בזאין. "מי אתה?" היא דרשה, הולכת אל כרמן. כאילו זה יגן עלייה ממנו.

זאין נעמד במהירות, מחזיק את ידיו מולו. "בבקשה, רק, אל תקראי לאחיות. אני לא הולך לפגוע בה."

מרי חיפשה את הטלפון שלה בחדר למקרה שתצטרך אותו. היא הבחינה במשהו בקצה המיטה, העיניים שלה הפסיקו על הפרחים ששכבו שם.

"אתה זה שמשאיר את כל החרציות האלה?"

"כן, גברתי."

"למה?"

זאין הביט בכרמן, מרגיש חיוך שמגיע לפניו בזמן שהוא צפה בה נושמת. "אני באמת לא יודע."

"חייבת להיות סיבה טובה יותר מזה." מרי אמרה, משלבת את ידייה.

"אני, רק, מרגיש קשור אלייה. זה מרגיש כאילו אני נועדתי לחכות לה. אני לא יכול לעזור לזה. זה אולי נשמע משוגע, אבל אני רוצה שהיא תתעורר יותר מכל דבר בעולם."