השמש השתקפה על האגם, מסנוורת את זאין מידי פעם. ידיו זזו שוב ושוב על הנייר. כתמים מעטים על ידו מכך שהבריש את ידו על הציור יותר מידי.
"מה אתה מצייר?" לינט שאל מכיסא הגלגלים שלה. היא רצתה להגיע אל הסרטוט, אבל היא לא יכלה להזיז את ידייה יותר.
זאין משך בכתפיו. "את בטח יכולה כבר לנחש."
"כרמן?"
"מ-הממ." הוא הביט בתמונה שדבוקה על קצה הדף עם חתיכת נייר סלוטייפ. זאת הייתה תמונה של כרמן בשמלה בסיום הלימודים שלה. היא מחייכת חיוך גדול למצלמה. זאין למד את הדרך שבה השיער שלה נופל על כתפייה בתלתלים רכים, הדרך שבה שפתייה משורבטות לחיוך ואיך שהשמלה הכחולה הבליטה את עינייה.
לינט בהתה בו מעט לפני שהסתובבה חזרה לאגם. היא ידעה כמה הוא דואג לה. היא רק קיוותה שכרמן תוכל להחזיר לו את זה כשתתעורר. רק שלינט לא האמינה אם. (-אם היא תתעורר)
זאין חייך כשהוא סיים את הציור שלו. חתם בפינה בסוף בצד ימין, הוא סגר את הספר והניח את זה לידו על הספסל.
"מתוק, שנינו יודעים שאין לי הרבה זמן יותר." לינט לחשה.
"אמא, בבקשה, רק, אל תגידי את זה."
"כולנו יודעים שזה נכון."
"אמא." זאין נעץ בה מבט.
כל מה שלינט עשתה זה לחייך.
"החיים שלך לא יעצרו כשאלך."
זאין הביט בידיו, משחק באצבעותיו. "בלי כרמן, הם יעצרו."
YOU ARE READING
Daisies (Zayn Malik AU)
Fanfictionהוא לא התכוון להיכנס אל החדר הזה, אבל הוא שמח שהוא עשה את הטעות הזאת. [הכותבת: @MeghanAlineH ♥]
