אנשים באים והולכים בחיים, אחרים עוזבים מוקדם יותר מאחרים. אמא של זאין הולכת להיות אדם נוסף שעוזב את כדור הארץ. היא לא יכולה להזיז את רגלייה יותר, המחלה לגמרי השתלטה עליהם. הידיים שלה יהיו הבאות. הדבר היחיד שנשאר זה הזמן.
זאין חרק את הסניקרס שלו על האריחים שברצפת בית החולים. האחיזה שלו התהדקה סביב זר הפרחים. הוא בחיים לא חשב שזה יהיה המקום שאמא שלו תבלה בהם בשבועות האחרונים שלה. הוא דמיין אותה יושבת ליד הבריכה שלהם, שותה תה קר בזמן שהיא מתלוננת על החרקים המציקים שעפים סביב רגלייה בגיל מבוגר.
עצר בקבלה, זאין חייך אל הפקידה. היא הייתה אישה בשנות החמישים המאוחרות שלה, השיער שלה אפור כהה, עיניים בצבע חום בהיר. הידיים שלה על המקלדת. עכשיו הן שכובות ישר על הדלפק משיש.
"שלום, מה אני יכולה לעשות כדי לעזור לך?" היא שאלה את זאין.
הוא הניד בראשו, "אני צריך לדעת איפה מישהו נמצא." זאין קבע, מסדר את החרציות שהוא החזיק בידיו.
"בסדר. מה השם שלהם?" האישה שאלה, מניחה את ידייה על המקלדת שוב.
"לינט מאליק."
"מה הקשר שלך איתה?" היא שאלה. העיניים שלה סוקרות את המסך בזמן שהיא לוחצת על העכבר. כמובן שהיא צריכה לדעת בשביל סיבות ביטחוניות.
"אני הבן שלה." הוא הוציא את הארנק שלו, מראה לה שאכן יש לו קשר איתה.
היא הנהנה, השיער שלה זז מעט. "חדר שתיים-או-שמונה. אבל כדאי שתמהר, יש לה בדיקות בקרוב."
"בסדר, תודה." הוא נופף, הולך לכיוון המעליות כדי לבקר את האמא החולה שלו. רק לחשוב עלייה שוכבת במיטה הזאת גרם ללב שלו להישבר.
YOU ARE READING
Daisies (Zayn Malik AU)
Fanfictionהוא לא התכוון להיכנס אל החדר הזה, אבל הוא שמח שהוא עשה את הטעות הזאת. [הכותבת: @MeghanAlineH ♥]
