לאחות את השברים (סיפור גמור)

פרק 3

״אז איך את?״היא צועקת אל תוך הפלאפון ואני מחייכת,כי אני יודעת שטוב לה שם.
״בסדר מיקה,תפסיקי לצעוק״אני מצחקקת.
״יש פה אנשים שדואגים לעשות כל הרבה רעש!״היא צורחת ומקבלת בחזרה קללות וגידופים והקנטות מהחברים שלה לבסיס.
״לפחות את יודעת שהם אוהבים אותך״אני מחייכת ומפרקת את חצי הקוקו שלי.
״כן לפחות זה!״היא הפעם קצת פחות צעקנית.
אני מסיימת את השיחה איתה ושולחת לה אלפי נשיקות,ואז אני מביטה במראה בעצמי.
עשיתי את זה,עברתי את היום הראשון בשירות הלאומי.
וגם העזתי להכיר אנשים,והעזתי לחבק את מאי שהיא בכתה ולהגיד לה שלפעמים נשבר הלב אבל זה תמיד עובר בסוף.
״מאיפה את יודעת על שברון לב?את דתייה בכלל...״היא שאלה מבעד לדמעות בחיוך.
״גם דתיים לפעמים מתאהבים״חייכתי גם אני.
ונזכרתי בשברון הלב שלי,יונתן.
הוא תמיד אהב לעצבן אותי,בכל פעם שאמרתי ׳בעזרת ה׳׳ הוא אמר ׳בעזרת המוח והמדע׳.
התאהבתי באתאיסט מתנשא ורברבן,אבל הוא אהב אותי ואני עוד יותר אותו,אהבתי לראות איך הוא מניח את הזרוע שלו עליי והחברים שלו מסתבלטים עליו ואומרים כל הזמן ״איך נפלו גיבורים״.
נזכרתי ביום הולדת שלי,הוא לקח אותי לכותל וכיסה את העיניים שלי עד שהגענו לרחבה.
ואני עמדתי בפליאה,ודמעות בעיניים.כי ידעתי שהוא לא מאמין בזה אבל הוא עושה את זה כי הוא אוהב אותי.
ואז הוא שבר לי את הלב,הוא אמר שהוא לא יכול להמשיך ולחכות לי.שהוא לא יכול לחכות לי עד החתונה,ואת הפערים בנינו לא ניתן לגשר.
אז שתקתי עצמתי עיניים ושחררתי אותו לספק את הצרכים שלו.
ובכיתי לילות וימים שלמים,וראיתי איך הוא נושך שפתיים בכל פעם שרואה אותי באקראיות כאילו חושב כמה שנינו מפספסים בגלל האלוהים שלי שמפריד בינינו.
״תאמיני לי שגם דתיים מתאהבים״חזרתי על עצמי שהיא התפרצה בצחוק מתוך הבכי שלה.

״בוקר טוב תמר״המורה של כיתה י׳ב 1 ברכה אותי שנכנסתי אל הכיתה שלהם.
בחנתי את כל קצוות הכיתה,התלמידים ישבו חלקם בכלל עם הגב למורה והיו עסוקים בפטפוטים,חלק היו שקועים בפלאפונים,ורק אחד היה בצד,כשהאוזניות טחובות באוזניו.
״יקיר צריך ללכת לקצינת המבחן שלו.״היא לחשה לי והסתכלה עליו,
הוא היה במרכז כל החבורה שישבה במעגל וצחקקה בקולות רבים,הוא ישב ביניהם ודיבר על משהו וזו הפעם הראשונה שראיתי אותו מחייך ולא קשוח ונעול כל כך בפניו.
״אני בדר״כ שולחת את אחד מהמדריכים כדי לתת להם קצת זמן איכות עם יקיר,הוא מאוד חברותי ואהוב אבל בכל מה שקשור אליו הוא לעולם לא יחשוף.
אדם הציע לי שתלכי הפעם את,הוא חשב שאולי את תצליחי לרכך אותו כי אדם תמיד חוזר מאוכזב מהפגישות האלו.״
אני הנהנתי בשתיקה פוזלת אליו ואז לתלמיד שישב בצד עם האוזניות.
״המצב של יקיר לא מזהיר,הוא לא כל כך נמצא במהלך השנה בכיתה.
הוא מעורבב בקטטות רבות ולפעמים הוא פשוט בורח מהפנימייה וחוזר אחרי יומיים שתוי או מסומם.
אני חוששת לו מאוד,ומאוד חוששת לפגישה היום עם הקצינה.״
שתקתי מביטה בה ומרגישה מחנק,הוא מלחיץ אותי בנוכחות שלו כשהוא מביט בי בעיניים שלו והן נראות אפלוליות ואפורות כל כך.
אני לא יודעת איך אתמודד איתו בנסיעה לקצינת המבחן שנמצאת במרחק של כשעה מהכפר.
״יקיר,יאללה אתה תסע עם תמר לקצינה״הודיעה המחנכת בקול וכולם הסתכלו עליו וטפחו על גבו.
הוא הרים את מבטו אליי,ואז קם מהכיסא באדישות גורר את רגליו לכיוונינו.
״אני לא חושב שזה כל כך מתאים״
אני יכולה להשבע שכמעט ונחנקתי שהוא אמר את המשפט הזה בקול כמעט נטול טון אנושי.
הלחיים שלי בערו,הרגשתי אותם כל כך חמות.
לא העזתי להביט לו בעיניים,הורדתי את עיניי. אני לא מכירה את עצמי במקום הזה,במיוחד לא ליד הילד הזה.
אני מעולם לא נותנת לאנשים לדרוך עליי,אני אמנם סגורה וביישנית אבל אני תמיד אומרת את הדעה שלי גם אם זה בקול רועד ופנים מאדימות.
״למה?״המחנכת השמיעה ואז העזתי להביט בהם סוף סוף.
״כי היא בחורה דתייה,אני לא חושב שזה מתאים שהיא תבלה איתי שלוש שעות לבד.״הוא הסביר את עצמו ואז הרגשתי את הצורך הבלתי נשלט לנשום לרווחה.
״זה לא כל כך עניין של מתאים או לא מתאים,היא המדריכה התורנית שצריכה לצאת איתך.״המורה אמרה.
הבטתי בפניו והן היו מאובנות ולא זזו מפניה של המורה,
״מה זה פה,משחקי כבוד הילה?״הוא השתמש בשמה של המורה.
״יקיר,דיברנו על המצב שלך כבר...״היא גלגלה את עיניה ״אין לי שום אינטרס לשחק משחקי כבוד.״
״אז למה את מעמידה אותה במצב כזה?״הוא הרים את הקול מעט גורם לי להתפלא,זו הפעם הראשונה שזיהיתי בו משהו אחר מלבד הפנים הקשוחות והמאובנות.
״זאת ההנחייה מלמעלה.״היא אמרה.
״זין על ההנחיה״הוא אמר והפנה לה גב,עובר אותי ויוצא מהכיתה.
״אני אלך אליו...״סיננתי במבוכה כשזיהיתי את עיניה המיואשות של המורה.
חיפשתי אותו במבטי והנחתי שהוא בטח מעשן איפה שהוא ברחבת הדשא,התקרבתי לספספל שזיהיתי מאתמול ומצאתי אותו יושב כמו אתמול בדיוק כשרגליו על השולחן ובין אצבעותיו סיגריה.
התקרבתי לשם והוא זיהה אותי עוד שהייתי רחוקה בכמה צעדים.
״את לא חייבת לעשות את זה״הוא אמר עוד לפני שפציתי את פי,עוד לפני שהעזתי לשבת.
״את מה?״
״לבוא איתי,אני יודע שאת דתייה.״
״הכל בסדר,ואין לי שום בעיה לבוא איתך.״
הוא נשף את עשן הסיגריה ואז זרק אותה על הרצפה,
״אני אלך עם אדם ההומו הזה שזורק על בת שירות מסכנה את הדברים שאין לו זין אליהם.״הוא אמר וקם צועד מבלי לחכות תשובה.
״אני לא מסכנה״הרמתי את קולי גורמת לו להיעצר ״ואני יודעת להגיד מתי אני לא רוצה משהו,אז אל תדאג לי״.
הוא הסתובב אלי מביט בי וגורם לי לנוע באי נוחות בצורה לא נשלטת,הגורגרת שלו שבלטה בצווארו זזה.
״זזנו?״אני מוסיפה ובולעת רוק והוא פשוט צועד אל היציאה מבית הספר.
יש לו נטייה לללכת מבלי להגיד או מבלי לחכות.