לאחות את השברים (סיפור גמור)

מכתב לארוס (לכבוד יום הזכרון)

היי יקר שלי,
אתה עכשיו למעלה,פוגש באבא שבשמיים,בצדיקים הכי גדולים שנהגת להזכיר את שמם בתפילות שלך,וגם סתם באנשים הפשוטים שעזבו אותך בחייך.
ועכשיו אתה עזבת,פרשת כנפיים ועלית אל האור,אל העולם שכולו טוב.
לא יהיה עוד מי שיחזק אותי,שישלח לי הודעות מצחיקות על החבר׳ה מהצוות,שישלח תמונות של פרצופים מצחיקים ונופים מטורפים וחיילים שמניחים תפילין.
לא יהיה עוד מי שיקרא לי בלילה כשהוא בשמירה,ואני כבר במיטה בפיג׳מה ושיער רטוב את המאמר של הרב קוק על ״לב שבור לב שלם״.
לא יהיה עוד מי שיפגש איתי פעם בחודש בסופש ויצא לטייל איתי בארץ ישראל.
איך ממשיכים מכאן יקר שלי?
איך ממשיכים לחייך,איך ממשיכים להתפלל,איך ממשיכים ללמוד ואיך ממשיכים לפגוש חברים שלך בכל פינה?
איך אהיה מסוגלת להוריד את טבעת האירוסין שקנית לי? איך אהיה מסוגלת לבטל את האולם,הצלם,הרב...והכי חשוב,איך אהיה מסוגלת למכור את שמלת הכלה שתפרתי כל כך הרבה זמן?
ויותר מכל זה,יותר מהכאב העצום ששובר את הלב,יותר מהחתונה שהתבטלה,מהשיחות שלא יהיו עוד.
יותר מכל זה קשה לחשוב על כל הדברים שלא עשינו,
על החיבוק המיוחל שכל כך חיכינו לו לאחר החופה בחדר הייחוד,על הנשיקה האינטימית בבית שיהיה רק של שנינו,
על כיסוי הראש שאקשור לראשי כדי להודיע שאני שלך ואתה שלי.
אם רק הייתי יודעת איך מרגיש המגע שלך,אז אולי הלב שלי היה נשבר לפחות חתיכות,אולי אם הייתי יודעת איך היה נראה הילד שלנו אולי היו פחות דמעות בלילה,
אולי אם היד הגדולה שלך שתמיד נופפה לי לשלום כשעלית על הרכבת בחזרה לבסיס,היתה מלטפת את ראשי,אז אולי הייתי מסוגלת לקום קצת יותר מוקדם מהמיטה והחושך בחדר.
בכל פעם שאני מדמיינת את האיחוד הפיזי בנינו,זה שהיינו כמהים לו כל כך,אני נזכרת במילים שלך-
״עוד קצת,עוד קצת כדי להגיע אל הדובדבן שבקצפת״.
אני נזכרת במבט שלך שאולי הוא הדבר שיותר טוב מכל מגע שיכלתי לדמיין,המבט המחייך שלך שאומר לי
״זכיתי שאת שלי״.
ואולי אתה זכית שאני אהיה שלך,אבל אני לא...אני לא אזכה לעמוד איתך מתחת לחופה, ולא לגדל איתך ילדים,נכדים ונינים.
אני לא אזכה לשמוע אותך שוב ושוב מלמד אותי את המאמר של הרב קוק ״לב שבור לב שלם״.
עכשיו הלב שלי שבור,ושלך שלם יקר שלי,ואולי כל פעם שקראת לי את המאמר הזה כשאתה בשטח על שק שינה מצחין ואני בתוך הפוך עם שיער רטוב,
אולי כל פעם נועדה להכין אותי אל הרגע שבו הלב שלך יהיה שלם ושלי שבור.
תשמור עליי מלמעלה,תשלח לי כוחות להתמודד עם כל מה שבא אחרייך.

אז יש סיפור אחד על יום הזכרון שנגע בי במיוחד,הרצאה ששמעתי מפי מישהי שהיתה מאורסת למפקד שנפל במלחמה,והיא דיברה על הכאב שהיא חוותה,בתור בחורה דתייה שהיתה מאורסת וששמרה נגיעה מחברה ולא יכלה להפסיק לחשוב על החיבוקים שפספסה ממנו...
הנושא הזה נגע בי,דמיינתי את עצמי מתאהבת במישהו ורק מייחלת לרגע שבו אני אוכל להתחתן איתו ולגעת בו,ולהרגיש את החיבוק שלו,ופתאום הוא נהרג.
וזה מה שיצא בסופו של דבר.
יהי זכרם ברוך🙏🏻